°, קבסא, ש"נ, —  שלשול הקשור בהקאה1, Brechdurchfall;  cholerine: שרוב המאכל גורם הקבסה ומכביד האברים (ר"י א"ת, או"ד י). אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל מרקחת (הוא, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער זולת השאלה, 74). הקבסא הרצופה זו אחר זו היא גדולת הכח להוליד הכמוסים הרעים (פרקי משה ב, ה.). ואלו הליחות הממיתות הנה יקרו הרבה מהפלגת האכילה והשתיה והקבסא (קאנון ג יא ג ו). כי הוא אם יעשה בו קבסא או יפליג משתיית יין או התשמיש יכפה או יכווץ (שם ג יג א יג). באותות הקבסא ובטול העכול ברפואת הקבסא וכו' ולפעמים תהיה הקבסא לרוב השינה והמנוחה (מראה המקום חסר בפתקה). ותאריך בשינה לבלתי בשלים בסיעדים2 וקבסות אשר במחלים (חרוזי אבן סינא, כ"י ברלין). וישתה היין מעט מזוג וישמור מן הקבסה ויוקח הזבל שלו (נרבוני, ארח חיים, בחליי החזה, כ"י ביהמ"ד שכטר).