*, ש"נ, — א) מעשה הקַבְּלָן, המקבל שדה או עבודה בקִבֹּלֶת, בשכר קבוע לכל העבודה מראש: איו כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם והמקבל נותן שכר (ב"ב י ד). כיזה צד שמין לו, אם היה שכיר נותנין לו לפי שכירותו, וקבלן נותן לו לפי קבלנותו (תוספת' ב"מ ט א). אין משכירין להם בתים שדות וכרמים ואין נותנין להם עיריסיות וקבלנות1 בהמה, אחד הגוי ואחד הכותי (שם ע"ז ב ח). אין כותבין שטרי ארסיות וקבלנות2 במועד (ירוש' מו"ק ג ד). קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אינו עובר (ב"ק צט.). כאן בשכירות כאן בקבלנות (ב"מ קיח:). תנא מכירה והוא הדין לקבלנות (בכורות ב:). — ובסהמ"א: וכן מותר לישראל לתת שדהו לגוי לחרוש ולזרוע אותו בקבלנות כלו' בדבר קצוב (תשו' רה"ג, כלבו, קנג:). והרי הוא כאילו לא עשה כלום מעיקרא מקבלנותו שהרי קיבל שדה ליטע ועדיין כשיש יתר מי' בוריות הרי יש לו שדה ליטע (רשב"ם, ב"ב צה., ד"ה אמר רב הונא). שהקבלנות כשכירות היא וחייב ליתן לו בזמנו (רמב"ם, שכירות יא ג). ולמעלה מדבר בשכירות וכאן מדבר בקבלנות (סמ"ג מ"ע פט). וקבלנות הוא שמקבל שדה לעבודה והוא יתן לבעל השדה חלק ידוע מהיוצא השדה (טוחו"מ שכ). נתן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות וגמרה, כל זמן שהטלית ביד האומן אינו עובר (שו"ע חו"מ שלט ו). ומותר בקבלנות שאין מלאכת הגוי נקראת על שם הישראלי (האגור שלח, בשם הרא"ש). — ב) מעשה הקַבְּלָן המקבל עליו לשלם במקום הלוה: תן לו ואני קבלן, תן לו ואני פורע, תן לו ואני חייב, תן לו ואני נותן, כולן לשון קבלנות הן (רב הונא, ב"ב קעד.). לשון ערבות ערבות, לשון קבלנות קבלנות (ר' יצחק, שם שם). — ובסהמ"א: יש בה שני שטרות שתחלתן קו"ף והן שטרי קבלנות שטר קבלת עדות (ס' השטרות לר' ברצלוני, 2). שהלשון נופל בו שם קבלנות הוי בארבע לשונות וכו' (שם 82). שצריך לכתוב בשטר הקבלנות ואני אמרתי לו תן לו ואני אתן לך (טוחו"מ קכט). דערבות וקבלנות היינו כשתבע הלוה מהמלוה שילונו ונכנס הערב עמו בדבר הלשון ערבות או בלשון קבלנות (שם שם). מה ענין קבלנות זו אצל קבלנות דכתובה (אוצר נחמד ב, קפ). — ג) °תכונת מי שהוא רגיל לקבל: צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי שטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלנות שוחד (רמב"ם, מלוה ולוה כז א).