קבן

— שרש מדֻמה לדעת קצת מדקדקים1, שממנו פעל קָבַן, עי' א. קָבַב.



1 כך ר"י חיוג [על הכתוב וְקָבְנוֹ לי משם (במד' כג יז), וז"ל: אך וקבנו לי משם לא יצא מעקר זה (קבב) כי אם מעקר קבן (שלשה ספרי דקדוק, פעלי הכפל, הוצ' נוט 115], ודחה זה ריב"ג (כתאב אלמשתלחק, 203 וכו'), ועי' ראב"ע (צחות, לב:) ופרושו לפסוק ורד"ק (מכלול, ליק, קלג.).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים