*, קיבולת, ש"נ, — כמו קַבְּלָנוּת, מעשה המקבל עליו עבודה בשכר קבוע מראש: במה דברים אמורים (שמתרת מלאכת אומנים גוים בתוך בתיהן לצרך ישראל בשבת) בקיבולת, אבל בשכיר יום אסור (ר' שמעון בן לעזר, ירוש' שבת א ח). בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר, מהו בין כך ובין כך, בין בתלוש בין במחובר, בין בשכיר בין בקיבולת (שם שם). בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת (ר' אילא, שם שם). ומקבלין קיבולת במועד לעשות' לאחר המועד (שם מו"ק ג ד). היתה מלאכת אחרים בידו אעפ"י שבקיבולת לא יעשה (בבלי שם יא:). מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום (שם יב.). מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור, חוץ לתחום מותר (שמואל, שם שם). מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובמועד אסור (שם שם). – ובסהמ"א: נ"ל דמותר ישראל להניח לגוי המקבל קיבולתו לעשותה בשבתות ובימים טובים וכו' ועוד נראה לי להתיר קבלת וכו' (תשובות ר"ת ו בס' הישר, מק"נ, 13). וכולה שמעתתא דמ"ק פ' מי שהפך דאוסרת קבלנות היינו בימי אבלו, שנראה כמוסר מלאכתו לעשותה ובאבל החמירו, אבל קבולת גוי אמר גוי אדעתיה קעביד (שם, 14). ולעשות קבולת מדוחק התרתי שהגוים היו רוצים ליטול שכרן כאילו עושין והוי אבד, שאפי' בשבת קבולת בגוים לדברי הכל מותר (שם, 101).