* 1, פ"י, — קָדַח דבר, קָדַח(חור) בדבר, נקב דבר, נקב בו נקב, durchbohren; forer; to pierce, perforate: הקודח כל שהוא חייב (שבת יב א). כל ידות הכלים הקדוחות חבור (פרה יב ח). הקודח והגורר והקוצץ כל שהוא הרי זה אינו חייב עד שיקדח את כולו, עד שיגור את כולו, עד שיקוץ את כולו (תוספת' שבת יא ג). שופר קדוח מהו (לתקע בו) (ירוש' ר"ה ד ו). אם היתה קרנה (של הפרה) קדוחה מותר (לה לצאת באפסר ביו"ט) (ר' בא בשם שמאול, שם ביצה ב ח). שלחו ליה לאבוה דשמואל, קדחו (לשופר) ותקע בו יצא, פשיטא, כולהו נמי מיקדח קדחו להו, אמר רב אשי שקדחו בזכרותו וכו' (ר"ה כז:). משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח  תחתיו, א"ל חביריו מה את יושב ועושה, א"ל מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח , א"ל שהמים עולין ומצפין עלינו את הספינה (רשב"י, מד"ר ויקר' ד). — *וקָדַח בכלי קבול, בסאה ובתרקב או במינקת וכדו', שאב והעלה: אומר להם תנו לי מן המטבע היוצא במדינתי אין שומעין לו אלא הולך אצל גזבר וגזבר קודח2 ונותן לו מן המבטע העולה בידו לפי חשבון (תוספת' שקל' ב יג). ולא היה טוחנן (לזיתים) בריחים אלא כותשן במכתשת, ולא היה טוענן בקורה אלא באבנים, ואינו נותן בתוך הסל אלא סביבות הסל נותנן וקודח מתוך הסל (רבי יהודה, ספרא ויס, אמור פרשה יג). לא יתן אדם לפני בניו ולפני בהמתו לא במידה ולא במשקל, אבל קודח3 בסאה או בתרקב ונותן לפני בהמתו, קודח במיניקת ונותן לפני בניו (שם יו"ט ג ח). משקין שבאחורי מניקת הרי הן של לוקח ולא מערה מן החבית אלא קודח מן האגד4 (שם ב"ב ה ד). אגרונימון שטעם מן הכוס והחזירו לחבית, קדח במיניקת ונפלה ממנו טפה כל שהוא אסורה וכו' (שם ט"ז ז ו). כל הכלים מקדשין בין שיש בהן רביעית בין שאין בהן רביעית ובלבד שיהו כלי שרת, אסר רב אדא בא אחא בקודח בתוכו (זבח' כא: - כב.). אם קדח בו רביעית5 מטבילין בו מחטין וצינוריות (רב פפא, שם כב.). כדי יין וכדי שמן המדמעות, אמר ר' יוסי בי רבי בון, אלו שקודחין בהן את הדמע6 (ירוש' חגי' ג ד). — *ובהשאלה, קָדְחָה האש, תקעה ונקבה7: עברה (האש) גדר שגבוהה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר, פטור, אמר רבה, בקודחת8 היא מתניתא אבל במקטפת דברי הכל חייב, רבי יוחנן אמר במקטפת היא מתניתא אבל בקודחת פטור (שם ב"ק ו ה). — ובסהמ"א: כגון שקדח9 ברימצא פי' במקדח, והניח המקדח במקום שקדח במסמר קבוע באותו העץ שקדח (ר"ח, שבת קג:). לאבני אקדח, י"ת לאבני גמר וכו' ויש פותרין ל' מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם (רש"י, ישע' נד יב). — ואמר הפיטן: ביעותיך בבשרי קדוחים ומזעקותיך אזני קדוחים (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר י, סה.). — ואמר המשורר: זממי ישאנו בקרב תעודות ויקדח צור לשוני אש פלדות (ר"י חריזי, תחכ' יו, 163).

— הִפע', *הִקְדִּיחַ, — כמו קל: ר' חנינה אזל לעין טב למימנא והוה אוירא מעונן וכו' והקדיח לו הקדוש ברוך הוא ככברה ונראה (הירח) מתוכה (ירוש' ר"ה ב ד). — ואמר הפיטן: לתבשילך הערב כמלח אקדיח ולאזניך אכרות עד שתקדיח (עזרא הבבלי, תוכח' מוס' יד, פה:).