*, ש"ז,— דלקת שנגרמה ע"י כויה, Entzündung; inflammation:השחין והמכוה והקדח המורדין אינן מיטמאין בנגעים ואינן מצטרפין בנגעים וכו' חזר הראש והזקן ונקרהו, השחין והמכוה והקדח ונעשה צרבת הרי אלו מיטמאין בנגעין ואינן מצטרפין בנגעים (נגע' ו ח). — °ובמשמ' אש קודחת ואמר הפיטן: גיויו שחף קרח וגופו שזף קדח (ינאי, קרוב' בראש' זולאי, מג). אשר אימתך באראלי אומן, באבירי אומץ, בברואי קרח, בבלולי קדח ומוראך עליהם (הוא, אשר אימתך, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שלב). זרם מים מתחלפים לאלהי הרוחות חשש וקדח1 ערך למכעיסיו במפלחות (שלמה הבבלי, אמץ דר, יוצ' שבת ג אחה"פ).