פיו"ע, קָדְחָה, קְדַחְתֶּם, קֹדְחֵי, קְדֹחַ, — א) קָדַח את האש, הדליק אותה,   entzünden; enflammer; to kindle:  הן כלכם קֹדְחֵי אש מאזרי זיקות לכו באור אשכם ובזיקות בערתם (ישע' נ יא). כי אש קְדַחְתֶּם1 באפי עד עולם תוקד (ירמ' יז ד). — ב) קָדְחָה האש, בערה: כי אש קָדְחָה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים (דבר' לב כב). כִּקְדֹחַ אש המסים2 מים תבעה אש (ישע' סד א). כי אש קָדְחָה באפי עליכם תוקד (ירמ' יה יד). — ובתו"מ, עי' ב. קָדַח. — ובסהמ"א: וכן העם המוטבעים לתורה ולהתקרב אל האלהים יקדחו בנפשותם ניצוצות מדברי החסידים (ר"י א"ת, כוזרי ה טז). ולתוכחת באמת על כל פנים תועלת ואם איננה משיבה הממרה מעשות הרע, יקדח בנפשו מן התוכחת ההיא ניצוץ וכו' (שם ה כ, הקד' ה). במה דברים אמורים באש הקודחת3 אבל אם היה לה להב גדול העולה ונכפף מגובה עליית הלהב והיו עצים מצויין שם אין לה אומד (רמב"ם, נזקי ממון, יד ג). וישלח השכל את ידו ויגע על פי וקדח להבי רשפי (ר"י חריזי, תחכמוני, הקד', 7). ובשמוע העם ניבו, התקבצו סביבו, לקדוח להם שביבו, ולהרעיף עליהם רביבו (שם יח, 178). ואם יראה (העצל) את זולתו שוקד בענינים האלה (החכמה וכו') והשתלם בהם, אז אש הקנאה תקדח בקרב לבבו ויעורר עליו מדנים (ריב"ל, תעודה בישראל, הקד'). — ואמר הפיטן: קידם ולא התיאש אל מזבח האש, ולקח מלא המחתה גחלי אש קודחת וההסקה ברובד הורקה, קידמו לו בחזקה, כף ומגיס בחוקה (קטע מעבודה, Elbog, Stud., 179). גחלתי בי קודחת, כמגלה נמתחת, והנשה בא לקחת (רשב"ג, שוממתי, סליח' ג עשי"ת). — ואמר המשורר: וכאלה חרש וכדת לא פירש באמרו כי פירש לפחם לאורים, במחלוקה אחת עם אש לפחת היותה קודחת בתוך התנורים (הניבותי ניבך, תשו' תלמידי מנחם על דונש, 11). למחר יענה בך רע ויקדח בך פתאם קדוח אש המסים (ר"ש הנגיד, בן משלי א יב). אש קדחו אוריו ולא נפחו תוך מזרקי ברד והתלקחו (רמב"ע, אש קדחו, שעה"ש 63). צבי פניו פנינים קודחים אש וגביע בידו זיק מאזר (הוא, תרשיש ב, 34). בנעים אמרים מלבב אומר יין אני אש אהבה אקדח (הוא, שם ב, 37). ואם אקדח יקד השיר במזרח, ילהט שוכני מערב להבי (ר"י חריזי, תחכ' ט, 96). יקבל שר תשורת שיר רחשתיו ורנתיו עלי זכרו ושרתיו אבל מבור מזמתו שאבתיו וממוקד תבונתו קדחתיו (ר"י זבארה, ראו ספר, שעשועים, הקד', דודזון, 5). — °וקָדַח אש במקדח: והסואס עשב שקודחין בו האש במקדח (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, סרפד). °וקָדַח את פלוני, העלה אש באפו, הרגיזו, ואמר הפיטן: קלים קדחוני ועלמת מראיך, השב בגוים מוראך (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). — °וקָדַח החלי את הגוף, חממו והבעירו: חלצתו חמה, שלפתו, ניטלה מגופו החמה, הוא החולי הקודחו (רש"י, ברכ' לד:). אשתא צמירתא, חולי שמחממת וקודחת את הגוף (הוא, שבת סז.). — °וקָדַח, נתקף בהתקפת קדחת: טרם יקדח ישתה כזה שלשה ימים וירפא (אסף, 23). — בינ' פעו', °קָדוּחַ, ואמר הפיטן: מרמותיך בקרבי כאש קדוחים, כצרעת ממארת בגופי קדוחים (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר י, סה.). — °וקוֹדַחַת, כנוי לאש הגיהנם, ואמר הפיטן: תקפיצם לקיצפת קודחת, תירטם לריצות רפש, תשחילם לשערי שאול, תתיכם לתחתית תפתה (ינאי, תאמילם, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שלט).

— נִפע', *נִקְדַּח, —  נִקְדַּח התבשיל, נשרף, נחרך: היתה לו עיסה של מעשר שני ואפאה, השבח לפי חשבון, ניפלה הפת ונקדח4 התבשיל הפגם לשני (תוספת' מע"ש א יז). — °ונִקְדְּחוּ ענבים בחמה, נתבשלו יתר על המדה: הליסטין, יין מתוק הרבה, ל"א מתוק שנקדחו ענבים בחמה (רגמ"ה, מנח' פו:). — °ונִקְדַּח ההר, נתלהט ובער: הבורא הוריד על ההר אש גדולה וכו' והיקיפה ענן וערפל וחשך וכו' עירבב הכל באש אז נקדח ויצא הקול באש וראה דמותו בענן (ר"י ברצלוני, פי' יצירה, 273). — °ונִקְדַּח הגוף, האדם, לקה בדלקת או בקדחת: ומזה תתאוה נפש האדם הנקדח למים הקרים (אסף, 25.). להסך על בשר הנקדח והנשחף (שם, 120). הגופים הנקדחים אל יעזבו בלי אוכל (שם, 123:). וביחוד למי שנקדח והיה לו הכאב בכתפים ובמתנים ובשדרה (נרבוני, ארח חיים, בחליי הפרקים, כ"י ביהמ"ד שכטר). — ואמר המשורר: הרוחות העבים מטריחים ויתחלפו העתים הצחים, גם גופי בחורים נקדחים, הזהרו פן תאכלו אבטיחים (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 186). — °ונִקְדַּח יום כאקדח, קֻשט ופֹאַר כאלו באבני אקדח, ואמר הפיטן: רגש בפסח חירותה לקדש ראשון ושביעי נקדח5 מוספיו והעומר וקרבנו ומשם והלאה שבועות כאקדח (רסע"ג, אנכי אש אוכלה, אזהרות, סדור רסע"ג, ר"א).

— הִפע', *הִקְדִּיחַ, — הִקְדִּיחַ את התבשיל, שרף אותו: בש"א לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה וכו' ובה"א אפילו הקדיחה תבשילו (גיט' ט י). אין מכבין את הבקעת בשביל לחין שלא לעשן את הבית, ואם בשביל שלא תקדיח את התבשיל הרי זה מותר (תוספת' יו"ט ג יג). למלך בשר ודם שאמר לעבדו לבשל לו תבשיל והוא לא בשל לו תבשיל מימיו, סוף מקדיח את התבשיל ומקניט את רבו (תוספת' ברכ' ז יח). ושם לה עלילות דברים, יכול אפי' אמר לה הקדחת לי את התבשיל והיא לא הקדיחה וכו' (ספרי דבר' רלה). והנחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא יקדיח תבשילו (ביצה כט.). — °ובתמונה, הִקְדִּיחַ הבן או התלמיד תבשילו ברבים, הסריח, הכעיס, חטא: שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי6 (ברכ' יז:, וכעין זה סנה' קג.). — *הִקְדִּיחַתּוּ (ב)מלח: העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח (ברכ' לד.). פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, עשתה לי פולין, ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי וכו' ביום שלישי הקדיחתן במלח וכו' (ר' יהושע בן חנניה, ערוב' נג:). — *הִקְדִּיחוּ הסממנין, היורה, את הצמר: הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו (ב"ק ט ד). צבעו וחזר צבעו הקדיח נאמר אם היה צריכה לצביעה הראשונ' אסור ואם לאו מותר (ירוש' ערלה ג א). נתן צמר לצבע, רב הונא אמר שהקדיחו סממנין אבל הקדיחה יורה אומר לו הרי שלך לפניך (שם ב"ק ט ה). — ובסהמ"א: לשון קְבָלָה הוא שהוא קובל עליהם, הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס (רש"י, ביצה כח:, ד"ה ולא עבדוהו). ובקשה מכם אל תעשו מלכותנו אגודות אגודות, כי מֵימֵי ר' שלמה אנו שותים ובדברים שאין בהם ממש אל תקדיחו את מקומו, ואטו אנן קטלי קני באגמא אנן שלא לחוש לכבוד זקננו, אל נא אחי תרעו (תשו' ר"ת, מק"נ, 85). וחי נפשך הרב ר' משלם שאתה מעורב עם הבריות, שלך להוסיף על שמועתא טובה ותהיה מעורב עם ת"ח, ולא תקדיח את המקום, וחזור בך ויברכוך טובים, והלא כמה רבנים יצאו מארצך ולא הדיחו את יושבי עירם (שם, 89). ועל מי מנוחות ינהלך צורנו אם תתן לב לרדוף אחר השלום, ולא להקדיח בהוראות שאין בהן צורך (שם, 103). אז ידעו כי מחרט אור מחשך שהקדיחה האש ולהט כברק באויר (ר"י ברצלוני, פי' יצירה, 273). אדם שכל מעשיו טובים ומתהלל בהם להתכבד דומה לתבשיל חשוב מאד בכל אבקת רוכל וראשי בשמים ועומד אצל האש עד שהוא מקדיח ומסריח עד שלא שוה לאכול מחמת מרירות שריפת האש, כך האדם המתפאר במעשיו מקדיח ומסריח במהללו מעשיו הטובים (אורח' צדיק', שער הגאוה). פן יחשדונו עניי הדעת שאני מתכוין להבאיש ריח בעלי הסוד ולהקדיח תבשילם ברבים (מורפורגו, שמש צדקה א, א, יג:). — הפיטן: פונים לשוב פני מקדיח המסים, פותחים בחרטה ממעשיהם המאוסים (יי' אלהי הצבאות, סליח' שחר' יוה"כ). — *והִקְדִּיחַ החולה, נתקף בקדחת,  fiebern; avoir la fièvre; to be in a fever:  יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה ובשרו שמור עליו, תלמוד לומר ואת השחפת, מלמד שהוא נשחף, או עתים שהוא שחוף אבל נוח לו ואינו מקדיח , תלמוד לומר ואת הקדחת, מלמד שהוא מקדיח , או עתים שהוא מקדיח אבל סבור בעצמו שיחיה, ת"ל מכלות עינים (ספרא ויס, בחוקותי פרק ד). — °והִקְדִּיחַ החלי את הגוף, גרם בו קדחת: הקדחת והשחפת וצנונה אשר תקדיח ותרעיד יום אחד ותחדל יומיים (אסף, 125). קדחת, חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו (רש"י, ויקר' כו טז). — ואמר הפיטן: את תבואתי בגחלתיך תקדיח, ואני לגופך בקדחת אקדיח, לתבשילך הערב כמלח אקדיח, ולאזניך אכרות עד שתקדיח (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר יד, פה:).

— פִע', °קִדַּח, — כמו הִפע':  בפתח ג' ממונה א' ושמו אנגיריהו"ן והוא ממונה על כל הקדחת השורפות בתוך העצמות וכל מיני חלאים רעים המקדחים ושורפים הגוף וכו' (ר"א די וידאש, ראשית חכמה, היראה יג, כח.).

— הָפע', °הֻקְדַּח, — נתקף במחלת הקדחת למיניה, בינ' מֻקְדָּח, חולה קדחת: לא תקרב להתיך המוקדחים המים הקרים שעור עד שתעיין היטב מאד (פרקי משה י, כז.). והנער היונק אם יוקדח וכו' והמוקדח בקיץ וכו' בהזנת אלה המוקדחים (קאנון ד א ב ז-ח). ראיתי מוקדחים שנכוצו פתאם מהליחה הרעה (נרבוני, ארח חיים, בקדחת שלישית, כ"י ביהמ"ד שכטר). ולא תתן רפואה משלשת למוקדחים האלה (שם, בקדחות המידות). המוקדחים אשר אין להם קדחת חזקה ועומדים בתכונה שהיתה להן לפנים ולא יחסר מן הגוף דבר או ירזה חוץ מן הדין רע (פרקי אבוקרט ב כט, כ"י ברלין). ר"ל שיהיה החולה כאשר יוקדח קודם שתעזבהו הקדחת לא יורגש בקדחת רתת (תרגום פרקי גלינוס, כ"י פריז). שהמוקדח לא ימצא בקדחתו רתת (שם). קצת המוקדחים לו כאב הראש (מלאכת הגיון, תמונה השנית, מין השלישי). ואז ירגיש הנביא ההוא בלבד באותה השגה חושיית, לא להתגברות דמיונם וחולשת שכלם כמו שיקרה לנכפים ולמוקדחים ובעלי הליחה שחורה אלא בהשתמשות חושיהם בשלמות ובריאות (ר"י אברבנאל, וירא, וישא את עיניו וירא). וזאת היא הסבה במה שיראו מהצורות הכוזבות אל המוקדחים וחלושי המזג (הוא, ש"א ג, ויקרא ה' אל שמואל). בענין ההנהגה בקדחות חמות כמעט אין למוקדח תאות האוכל (טוביה כץ, מעשה טוביה, משמרת הבית, קיג:). מוקדח שבו מלוי אבל יש לו התעלפות לא יוקז בטרם יבוטל ההתעלפות (שם שם, קיד.). שחף, מלשון שחפת, שהיא חמה מאד, ועוד שהאוכלו יוקדח (תולדות יצחק להרי"ץ קארו, פה.).