° 1, — א) מצבו הקדום של דבר, Urzustand, früherer Sustand; état primitif, primaire; primitive, former state, וביחוד שב לְקַדְמוּתוֹ וכדו', כמו שב לְקַדְמָתוֹ, עי' קַדְמָה: שלא שב היאור לקדמותו (רש"י, שמות ז כה). קרחת לשון ישנים וגבחת לשון חדשים כאלו נכתב באחריתו או בקדמותו (הוא, ויקר' יג נה). לאתננה, לקדמותה ולעשרה (הוא, ישע' כג יז). רוחי שהופג בצרות ובמנוסה ישובב לקדמותו (הוא, תהל' כג ג). נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו (הוא, שם קז לה). בימי חרפי, בימי קדמותי (הוא, איוב כט ד). מניחים בו עשבים כדי שתהא עגמת נפש לרואיהן ושיזכירו את ימי בניינו ואת שהיו רגילין להתאסף שם יבקשו רחמים שיחזירו לקדמותו (הוא, מגי' כח., ד"ה מפני). — ואמר המשורר: אשר אם לא לקדמותך תהי שב ותקרע את לבב תוגה קריעה (ר"ש הנגיד, נמוגותי, בן תהלים סח, ששון, מז). ישובון יסודותן כמראש לקדמותן ורוחו להיכלי אל וצלו נעימותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 202) . צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו2 (דניאל בן יהודה, יגדל אלהים חי). — ואמר הפיטן: אך בהביטך לסוף דבר בקדמותו על בן הקדמת רחמיך לדינך (אנא אדון העולמים, מענה לשון). — ואמר המליץ: עם כל הישרים בלבותם הנותנים פאר וכבוד לשם ישרון, צהלה ורנה לזכר קדמותו (שניאור זקש, שיורי ברכה, מק"נ, 35). — ב) תכונת הדבר הקודם, הקדום, הקדמון, שהיה מראשית הזמן ולא נברא, Urewigkeit, primordialité; -y: אתה אלוה ואין הפרש בין אלהותך ואחדותך וקדמותך ומציאותך כי הכל סוד אחד (רשב"ג, כתר מלכות). ואם היה קדמון ישתוה הוא והבורא בקדמות (ר"י א"ת, או"ד א). הוא הקדמון הראשון אשר אין ראשית לראשיתו ואין תכלית לקדמותו (הוא, חו"ה, היחוד ו). כי מדת המציאות התמידה כשהיא נאותה לדבר תאות לו עמה מדת האחד האמת ומדת הקדמות (ר"י א"ת, חו"ה היחוד י). אני מאמין בחדוש הנבראות ובקדמות הבורא יתברך (הוא, כוזרי א ד). אנחנו (הישמעאלים) מקיימים האחדות והקדמות לאלהים ית' והחדוש לעולם (שם שם א). והסכימו (הפילוסופים) על הנצחות והקדמות לעולם (שם שם סב). ושאלת החדוש והקדמות עמוקה וראיות שתי הטענות שוות עד שתכריע החדוש הקבלה (שם שם סז). והמדוקדק שבהם הפילוסופים ודרכי הראיות הביאום לאמר באלהים שלא יועילנו ולא יזיקנו ולא ידע תפלתנו וקרבנותינו וכו' ושהעולם קדמון בקדמותו (שם ד ג). ואיך יאמרו זה (שהנמצאים הרכבו מד' היסודות) והם יאמרו בקדמות (שם ה יד). האלהים נצחי לא יחלוף כי מה שנתקיים לו הקדמות התרחק ממנו ההעדר וכו' אבל ההפך המעדיר לא יתכן גם כן שיהיה קדמון כי כבר התבארה קדמות מציאותו (של אלהים) (שם יח ה). ואבוא לדבר בקיום מציאות השם שאני אקיימנה במאמרים נוטין למד הקדמות ר"ש א"ת, מו"נ א עא. דעות האנשים בקדמות העולם או חדושו וכו' הם שלשה דעות (שם ב יג). מי שמאמין כי כבר בא מופת על קדמות העולם (ר"י חריזי, מו"נ א טב). ואמר כי לידת ההרים היה דרך טבעי מי יתן ונאלם, נמשך אחר אמונת קדמות העולם (עמנו', מחב' כח, 221). שהבורא יתברך ראשון אין ראשון לפניו וזהו ענין הקדמות (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה א). ולזה מנינו זה השורש שאין לו במקור נדפס 'לא' התלות בזמן ולא מנינו הקדמות כמו שמנה הרמב"ם ז"ל כדי שיהיה נכלל בשורש הזה הקדמות והנצחיות (ר"י אלבו, עקרים א טו). ושהאומרים בקדמות אי אפשר להיות שום יראה באהליהם (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי כד, ד"ה ירא את ה'). כי מצד העיון לא נכריע מהחדוש המוחלט על הקדמות כמו שלא נכריע מהקדמות על החדוש (מנחת קנאות, קופמן, 97). מן הנמנע להיות בורא שני קדמון כקדמותו או שוה לו (ר"ע ספורנו, אור עמים, לב.). — אנשי הַקַּדְמוּת, בעלי הַקַּדְמוּת, המאמינים בקדמות העולם: וכל מה שהביאונו להעמיד מציאות הבורא יתעלה מצד מעשיו די למי שיבין וכו' ומספיק בתשובת אנשי הקדמות (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ו). ויסורו מלב המאמין ספרות הפילוסופים ובעלי הקדמות (הוא, כוזרי א צא). ואם לא המשנים ואנשי הקדמות ובעלי הרוחניות והנגזרים בהרים ושורפי בניהם באש משתדלים להתקרב אל האלהים (שם ג כג). וכן אנשי הקדמות מי הביאם לאמר בקדמות הגלגל וכו' (שם ד ג). — ואמר המשורר: קדמון ולא נמצא בקדמותו, ראשון ואין ראשית לראשיתו (עמנו', אפתח בכנור, שיר על י"ג עקרים, JQR NS V, עמ' 535).