1, ש"ז, כנ' קָדְקֳדֶךָ, קָדְקָדוֹ — גֹבָהּ ראש האדם מצד הפנים, Scheitel; sommet; top, crown, ברכת אביך וכו' תהיין לראש יוסף וּלְקָדְקֹד נזיר אחיו (בראש' מט כו). תבואתה לראש יוסף וּלְקָדְקֹד נזיר אחיו (דבר' לג יו). כלביא שכן וטרף זרוע אף קָדְקֹד (שם שם כ). ושפח אדני קָדְקֹד בנות ציון ויי פתהן יערה (ישע' ג יז). גם בני נף ותחפנס ירעוך קָדְקֹד (ירמ' ב יו). כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחן ותאכל פאת מואב וְקָדְקֹד בני שאון2 (שם מח מה). ישוב עמלו בראשו ועל קָדְקֳדוֹ חמסו ירד (תהל' ז יז). — ובצרוף מכף רגל ועד קדקֹד3: יככה יי' בשחין רע על הברכים ועל השקים וכו' מכף רגלך ועד קָדְקֳדֶךָ (דבר' כה לה). וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ לא היה בו מום (ש"ב יד כה).ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ (איוב ב ז). — וקָדְקֹד שֵׂעָר: אך אך אלהים ימחץ ראש איביו קָדְקֹד שער4 מתהלך באשמיו (תהל' סח כב). — ובתו"מ: איזו היא קרחת, מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר איזו היא גבחת מן הקדקד השופע לפניו עד כנגד שער מלמעלן (נגע' י י). על ידך זו קיבורת, בין עיניך זו קדקד (תנא דבי מנשה, עירוב' צה:). כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו (רבי אל לוי, יבמ' ט.). אמר לו הקב"ה טול מקל והך על קדקדם (ר' יוחנן, סנה' ח.). אלו שהם נוהגים היתר בשפחות בעוה"ז עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבוא (ר' יודן בשם ר' לוי, מד"ר ויקר' כה). — *ובהשאלה, קָדְקֳדוֹ של מִדְבָּר, גבהו של מדבר: שבא (ישמעל) מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו (ר' לוי בשם ר' חמא, שם בראש' סג). גם כי אלך בגיא צלמות, בקדקדו של מדבָּר (מד"ר תהל' כג). — ובסהמ"א: ושאמר ר' אליעזר עם הארץ מותר לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת, אטו אדם שיש מוח בקדקדו  סובר שכל עם הארץ מותר לעשות בו כן (תשו' הגא' הרכבי שפ, 197). — °ומליצה, הכה על קָדְקֹד דעה, בטל אותה: וכבר הכה אבונצר אלפראכי על קדקד זאת ההקדמה (ר"ש א"ת, מו"נ עד, ד"ה הדרך השביעי). וכבר הכה אבוחמד על קדקד זאת הסברה (ר' אלבו, עקרים ב יג). וכבר הכה אבונצר ואב"ר על קדקד זה הספק (שם טוב על מו"נ ב, הקד' ג). אין עוד מכה במטה בידו על הקדקדים (מנחת קנאות לר' אבא מארי, מכתב סג). השיב המלך כבר שמעתי שם כי כל התלמודיים הכו על קדקדו (שבט יהודה, הנובר, 44). וכבר הכה הרמב"ן על קדקד הסברא הזאת (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי ב ז). — ואמר הפיטן: ויצא וקדקד ספח ורצץ, וחזק מוסרי בי ואתלוצץ, ויגרס בחצץ (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: חדשה נבראה על קדקדי לא אהבתיה ואהב הישנה (ר"ש הנגיד, התזכיר, בן תהלים ק, ששון, עב). עלי קדקד5  זמן שלף חרבות ואת גופות בנותיו שם נדנים (רמב"ע, תרשיש א, 19). והי כל בני תבל שכורים ביין תועה ואת קדקד נזירה (עמנו' מחב' ח, 61). — ובחכמת השעור, נקֻדת המוצא של שני קוים היוצרים זוית, או של מישורים היוצרים פנה.