סמ' קַדְמַת — מלת היחס לזמן, לּפְנֵי, קֹדֶם שֶׁ, עַד שֶׁלֹּא: יהיו כחציר גגות שֶׁקַדְמַת1 שלף יבש (תהל' קכט ו). — ובשמוש כש"נ קַדְמָה, ובכנ' קַדְמָתָהּ, קַדְמַתְכֶן, קַדְמָתָן, ומ"ר קַדְמוֹתֵיכֶם, מצב קודם früherer Zustand; état anterieure; privious condition: ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לְקַדְמָתָן ושמרון ובנותיה תשבן לְקַדְמָתָן ואת ובנותיך תשיבנה לְקַדְמַתְכֶן (יחזק' יו נה). והושבתי אתכם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם והטבתי מראשותיכם וידעתם כי אני יי' (שם לו יא). — ובהכפלה קֶדֶם קַדְמָתָהּ2: הזאת לכם עליזה מימי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יבלוה רגליה מרחוק לגור (ישע' כג ז). — ובסהמ"א: וחומת העיר הרי היא פרוצה והשערים שרופים באש כקדמתן שישראל לא בנו חומות העיר ושעריה כי אם בנין ב"ה לבדו (רש"י, נחמ', א ג). כי אין משבחים האומר לקדמת הימים ולא חומסין המוצא לקרבת העתר"י א"ת,  הקד' הרקמה, XIII. —  ואמר המשורר: אשרי מחכה ויגיע וכו' ולעלוז בשמחתך בשובך אלי קדמת נעוריך (ר"י הלוי, ציון, קינ' ת"ב).