קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', נִקְווּ, יִקָּווּ, — נִקְווּ המים, נתקבצו, נאספו: יִקָּווּ המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה (בראש' א ט). — ובהשאלה, נִקְווּ עמים1: בעת ההיא יקרא לירושלם כסא יי' וְנִקְווּ אליה כל הגוים לשם יי' לירושלם (ירמ' ג יז). — ובסהמ"א: וכשיצא הדיבור מפי הגבורה יקוו המים עלו מקצות הארץ ההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים (פדר"א ה). והראות דבר נסתר והקוות מפוזר איננה בריאה (ראב"ע, בראש' א ט). אמר (הקב"ה) להקוות המים שהיו בטבעם מקיפים כל כדור העפר אל מקום אחד הוא הנקרא ים (ר"ש א"ת, יקוו המים כ, עמ' 131). והמקום שנקוו בו המים בהקוותם בו הוא שקרא ימים (שם שם, 134). בבריאת היבשה והקוות המים (ר"א הקראי, עץ החיים צד). — ואמר המשורר: ודמינו בחברה אל בני עש ואל נקוים לביתם בשתיה (ר"ש הנגיד, הכל היום, ברודי, 90). נקוו פלשתים וערבים והקיפו עלי להלחם בסוסים ובחילים (הוא, טובות לאל, בן תהלים פח, ששון, ס). ללוי כל יקר נלוה ונקוה והוא לוית פאר על ראש משיחיו (ר"י חריזי, תחכ' ג, 43, ועי' תקונים בסוף הספר). 

— קל: *קָוָה, נק' קָוַת, — כמו הִפע': שוב מעשה ברום בית ענת שקוות יתר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנניה בן תרדיון ופסל, שאני אומר נכנסו גוים וזלפוה בלילה וחזרו ומלאו אותו בקילון (תוספת' מקוא' ו ג). — ובינ' פעו', קָווּי, כמו נִפע', — שהקוו אותו: שמן לזוהמה אינו צריך לברך, אמר רבי יודן ואפילו קווי לתוך ידו (ירוש' ברכ' ו ו). — ובסהמ"א: ובמאמרך חוג שמים כוננת להיות לעולם סובב גם ארץ ורוח תכנת ומים ואש קוית (בקשה לר' בחי' בסוף חו"ה).  

—  הִפע', *הִקְוָה, — הִקְוָה מים, נהרות וכדו', עשה שיִקָּווּ: והא איכא ימא דחמץ, דיקליטינו הקוה נהרות ועשאו (ירוש' כלא' ט ד). למה היה שלשים ומאה משקלה, לפי שכשהקוה הקב"ה ביום השלישי של יצירת העולם כל המים למקוה אחד קראן ימים וכו' וימים בגימטריא הוא מאה וכו' בא שלמה והוסיף ים אחד וכו' וכנגד אותן ל' אמה שהיה קו הים שעשה שלמה סביב הוסיף על משקל הקערה שלשים שקלים (מד"ר במד' יג). — והִקְוָה על דבר, עשאו מִקְוֶה: כל מקוה שיש בו ארבעים סאה כשר להקוות עליו, וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה ממשיכין לו אמת המים ומשלימין לו ארבעים סאה כדי שיהא  כשר להקוות עליו (תוספת' שקל' א ב). — ובסהמ"א: האדם יוכל לבנות וליסד ולקרות ולהקוות ולזרוע ולצמוח ולנטוע ולעשות, אך ביגיעה ותלאה (שבתי דונולו, חכמוני ליצירה, ורשה, סד.). וצינורי הכליות קורין אל גידי השלחופית להקבילם המים ההם להולכים ולהקוותם בתוך השלחופית (שם סד:). שטוחין (המים) על פני כל הארץ והקוום באוקינוס הוא הים הגדול שבכל הימים (רש"י, בראש' א ט). המקוואות כמו שהיו והטובלים כמו שהיו, אלמא לא נפיל הכשר וכשר להקוות עליו (ר"ש, טבו"י ב ב) . — ואמר הפיטן: בין זדונים חצת כקרח נורא, בצול הקויתם לבל יכסון חלד (משולם בר קלונימוס, אמיץ כח, עבודת יוה"כ). ימים הקוה כלם יבשה להראות השכילם (ר"י טוב עלם, ארנן חסדך, יוצ' שבת ב'  אחה"פ). הקוה ברוחו המים ורקע רקיע בלי ידים (ר"י הלוי, מי כמוך יחיד, לפסח, דיואן ג, 10). גלים הקוה למי שחו ודשא כסה פני אחו ושיחי שדה צמחו (הוא, אפתחה שערי רנני, מי כמוך לפסח, שם שם, 54). הקוית קרים הרשית שיתים הם הם לקרות הדרת סכה (אומץ קצות דרכיך, מוס' סכות, מחז' איטל' ב, קעד.). והראה יבשה והקוה נחלים (אל תחוללם, קונטר' הפיוטים, מק"נ, 38). — והִקְוָה ה' שכינתו על ישראל, צרף אותה למקוהם ואספתם: כל זמן שישראל מקוים2 בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקב"ה מקוה שכינתו עליהם (פסיק' רב', ביום השמיני, רב:) .

— פִע', °קִוָּה, — כמו הִפע', קִוָּה האדם קנין, אסף הון, ואמר המשורר: אל תחמוד איש כמס חיל וכחול הים קנין קוה (רמב"ע, תרשיש ט, 82).

— הָפע', °הֻקְוָה, — כמו נִפע', ואמר הפיטן: דמע בכן הזילו תחתיות, דברך קשבו והוקוו בדוכיות (משולם בר קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, Elbog., Stud, עמ' 126).