א. קוה
1, ממנו ב. מִקְוֶה,°ג. מִקְוֶה, קָו, *קַוָּאָה, א. קָוָה, *קִוּוּי, *קַוָּיָה, א. תִּקְוָה, ב. תִּקְוָה.
1 [עקר משמ' השרש היא מתח, ומכאן אף האריך בזמן, כמו בעבר' ובאשור' קֻאֻ, חכה, המתין; מן מתח, בערב' קוי قوى, היה חזק (בעיקר מתוח, מאֻמץ). וכן ענין הקָוִים המתוחים (גם באשור' קוּ); ובסור' קְוָיָא, מנור אורגים. ועי' א. תִּקְוָה, ב. תִּקְוָה, הערות, ולקמן הערה.]