ב. קִוּוּי
*, ש"ז, — שה"פ מן ב. קָוָה, פעֻלת המַקְוֶה, מלוי המקוה, המים שנקוו במקוה: וכן שני מקוות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה, ונפלו שלושה לוגין מים שאובין מתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זה נפלו רצה להוציא קוויה פסולה מזה מוציא, מחצה מזה ומחצה מזה מוציא מעלה (ירוש' תרומ' ד יב). ואף במקוה כן אמר מה שלמטן קיוויה כשרה מה שלמעלן קיוויה פסולה, מה שלמטן קיוויה פסולה ומה שלמעלה קיוויה כשירה, לדעתו הדבר תלוי (שם שם).