*, ש"ז, — שה"פ מן א. קָוָה, מעשה המקוה והמיחל, כמו א. תִּקְוָה, Hoffen; espérance; hoping: לישועתך קויתי ה' וכו' הכל בקווי, יסורין בקווי, קדושת  השם בקווי, זכות אבות בקווי, תאותו של עוה"ב בקווי וכו', חנינה בקוויו כו', סליחה בקווי (ר' יצחק, מד"ר בראש' לח). קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה', אם בא קויך יפה, אם לא חזור וקוה אל ה' (ר' פנחס הכהן בר חמא, תנחו' בובר, בשלח יב). בשביל תקותי שקויתי ולא רצה לא עולות ולא שלמים ולא זבחים אלא קיווי (מדר' תהל' מ, הוצ' בובר). אמר דוד קוה קויתי ה' מתוך הקווי ויט אלי וישמע שועתי (ילק' שמעו' שמות רמא). אין ביד ישראל אלא הקווי, כדאי הן לגאולה בשכר הקווי (שם תהל' תשלו). — ובסהמ"א: מנהג כל ישראל בבתי משתאות סתם וכש"כ בית חתן וכלה שמשמחין בקולות של שמחה ואומרין דברי שירות ותושבחות לפני הקב"ה וזוכרין אותותיו וחסדיו עם ישראל מקדם במקור נדפס "מקם" וקיווי גלוי מלכותו וכו' (רב האי, תשוב' הגא' הרכבי ס). הקווי אל השמחה יקרא שחוק (רמ"ע מפאנו, אמרות טהורות, חקור דין א ב, ב:). אין קווי גדול מזה (השאיפה לדעת סתרי תורה) ובפרט שכוונת הקווי אינו אלא כי אם להבין ולידע סתרי תורה ולדבקה בה (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר נא).— ואמר הפיטן: צדקך להגיד ולהלל, קיוי ישעך לפלל (ינאי, קרוב' לס' שמות זולאי, צה). — °ובמשמ' השערה, נחוש, בנגוד לידיעה, Vermutung; conjecture; guess: ואלט'ן1 שהוא הקווי יתמם היותו עם אפיסת הדבר שהוא מראיה, אם מפני עצור וקשרון לב עושה אלט'ן שהוא הקווי בדבר שאינו כמו ראיה וכו' ואשר נגש זה הפרק בין הידיעה ובין הקווי הוא כי הידיעה תולד מן הראיה והדרישה וכו' והקווי אינו נולד מן הראיה והדרישה וכו' (ספר העריות לישועה בן יהודה הקראי,LFDWDJ, Bericht 18, עמוד II). כי כמו שיולד דעת המושכל מן המופת כן תולד דעת הקווי מן הסימן (ר"א הקראי, גן עדן, קדה"ח יא, יב:). יש עת שהקווי יעמוד במקום הדעת (הוא, עץ החיים קג).