קוֹבָע 1, ש"ז, — כמו כּוֹבַע, כסוי מתכת לראש שלבשו אנשי המלחמה: וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קוֹבַע2 נחשת על ראשו וילבש אתו שריון (ש"א יז לח). ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וְקוֹבַע3 ישימו עליך סביב (יחזק' כ כד) . — ובתו"מ: סנטרו לצדדין וקובעו4 לאחוריו וירכתו על חבירו ורצועות תפילין בידו ומחזירן כשהוא מהלך בשוק ה"ז מגסי הרוח (ד"א רבה יא). אלו תוקעי קרנים ואלו תוקעי סולפירים, אלו לובשי קובעים5 ואלו לובשי קיסים וכו' (מד"ר בראש' צט).
1 [לנקוד המלה והטעמתה עי' בהערת המחבר לערך כּוֹבַע. כן בארמ' וסור' קובעא במשמ' כסוי המכסה את כל הראש, ובמלה שאולה מארמ' אף בערב' קֻבַעַה قبعة, כוש קָבְעַ, קַמְבוּעַ, ועי' ב. קבע, הערה.
2 [נ"א: כּוֹבַע.]
3 [נ"א: וְכוֹבַע.]
4 [בשנויי נוסחאות בהוצ' היגר (עמ' 316): סוטרו לצדדין וכובעו לאחוריו, ובאותה הוצאה בעמ' 296: חולץ את מנעליו ומסלק את כובעו, ע"כ (וכן גם בדפוס' פרק י'), ובעמ' 298: ומתכסה בטליתו ומניח את כובעו, ע"כ. וכן גם בהגהות הגר"א שבדפוסים שם; ובשנויי נוסחאות: קובעו.]
5 [כך בהוצ' תיאודור-אלבק (עמ' 1274), בדפוס': כובעים.]