1, פ"ע, קָח, קָחָם, — כמו לָקַח, nehmen; prendre; to take: ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע קָח על מים רבים צפצפה שמו (יחזק' יז ה). ואנכי תרגלתי לאפרים קָחָם על זרעתיו ולא ידעו כי רפאתים (הוש' יא ג). — ואמר הפיטן: קחתה דור מאלף, אמריך הנחלתם, למענם בכל דור חקת לזכרון (יוסי בן יוסי, אפחד במעשי, זכרונות, מוס' ב ר"ה). תמור כסף נמאס דור נשכח קחתה (שם שם). טובך יאבה שאר ישוב, מתנפל בהמצאך אליך לשוב, קוֹח דברי כבושים ושוב (קלונימוס, אדברה תחנונים, שחר' יוה"כ). קח מאכלת חדה ושחטו בסדר וכו' קוח לוחשות חת במחתת פרוים (משולם בר קלונימוס, אמיץ כח, עבודת יוה"כ). ובידו לו עץ יבש קח, הוציא פרח ויצץ ציץ (חרוזים משותפים, ברודי, הקדם ב ב). קחנו דברים בשלום פרים תמוכים בטוחים ולרחמיך מסברים (שחרנוך בקשנוך, סליח' ב עשי"ת). — ואמר המשורר: עץ הנדוד לא נבלו עליו הכי על מי דמעי כערבים קחו2 (רמב"ע, אש קדחו, ברודי, עד). ובבאי לעמוד על עמדי חזקתני, וקחתני על זרועותיך והרגלתני (רשב"ג, כתר מלכות, אלה' נפלו פני).