ב. קוֹל

עי' קֹל1.



1 [המלים (בית) קולין, קולב(ין), קולבון, קולבן, קוליינין, קולן (דבק), קולם (הכרוב), קולר(ין) ואחרות — יוניות ורומיות הן ולא עבריות במקורן.
ובמד"ר בראש' לה:  ר' יהודה ב"ר סימון לאחד שהיה בידו קולב רותח: יש נוסח אחר: סולב, סולת, חלב וכד'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים