ת"ז, תכונת הדבר הקל, המועט וקטן: והיה מקֹּל זנותה1 ותחנף את הארץ ירמ' ג ט. — ובתו"מ, קֹל2 בכנ', קֻלּוֹ, מ"ר סמי' קֻלֵּי, מקרה שהקלו בו החכמים, הקלה, Erleichterung; allégement; alleviation: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר, רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא ורבי אליעזר אומר חלה אחת, אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר חלה ד ז. תלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו סנה' יא ב. אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל וכו' עד' ד א. הדם קל בתחלתו וחומר3 בסופו, הנסכים חומר4 בתחלתן וקל בסופן מעי' ג ג. והוא לא אויב לו, איסי בן עקביא אומר, נמצא חומרו קולו וקולו חומרו, לחייבו מיתה אי אתה יכול שמא שוגג הרגו, לחייבו גלות אי אתה יכול שמא מזיד הרגו ספרי במד' קס. דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר, יש בהן קולין5 יש בהן חומרי' ר' ישמעאל, ירוש' ברכ' א ז. מקולי כתובה שנו כָן רבי יוסי בן חנינא, שם פאה ג ט. טימאתו, לרבות זבים וזבות נדות ויולדות, אין לי אלא ימי חומרן, ימי קולן מנין תלמוד לומר לכל טומאתו ספרא ויס, ויקרא פרק יב, כג:. — ואמר הפיטן: ממקום קולו וחומרו ניראה לו זוב באומרו ינאי, אשרי כאב, קרוב' ויקרא, זולאי, קמט. — קֹל וָחֹמֶר עי' קַל וחמר.