1 [רֹב המפרשים והמלונים הבינו פעל קוּר זה כלשון נקירה וחפירה לשם מציאת מים, ולפי זה חברו אותו עם קאר قار, וגם וַקִיר وقير (חפירה) בערב', וַקַרַ בכוש', נקר בעבר' ובלשונות אחרות, ולפיכך גזרו אף מָקוֹר במשמ' מוצא מים, מעין, משרש זה. אך אין משמ' זו של חפירה מתאימה כאן, כי כונת דברי סנחריב היא לאמר, כי עלה למעלה עד יאורי מצור (הוא המקום אשר שם צורר האל את המים בעבים) ושתה מַיִם זָרִים, הם דמים שהאל זָר וסוחט אותם במְזָרִים כזורר מים משמלה או מצמר הגזה (עי' טורטשינר, ס' איוב, עמ' 426 וכו'), ועל כן על מים עליונים מדֻבר כאן, ואין ענין פה לחפירה באדמה לשם לקיחת מי שמים אלו. ואשר למלה מָקוֹר (עי' טורשטינר, MGWJ 1936, עמ' 17) אפשר שהמם בה שרשית, ומשמעותה לא מעין, אלא פלג מים, כהוראת השרש מַקָרֻ באשור' שעקרו השקה את השדה מתוך התעלה (היא נַמְקָרֻ באשור').
ולפי הענין נראה כי קַרְתִּי כאן לשון בקיעה ופריצה היא, קרובה אל מְקַרְקֵר קִיר (ישע' כב ה); ולפי זה גם כְּהָקִיר בור מימיה כן הקרה רעתה (ירמ' ו ז) לשון בקוע הוא, כמו אתה בקעת מעין ונחל (תהל' עד יה), כי נבקעו במדבר מים (ישע' לה ו), ועוד. וכן נאמר על מעינות תהום שבשמים: נבקעו כל מעינות תהום רבה (בראש' ז יא).
ולפי זה אין גם מקום לפרושים אחרים כגון התחלתי בכל מעשה וגמרתי כזה הכורה בור ומוצא מים (רש"י), באתי עד המקור וכו' (רד"ק), או כשבעים במ"ב (ἔφυξα) כלשון קרור. והשבעים בישע' תרגמו ϰαὶ ἔϑηϰα γέφυϱαν, קֹרָה, שַׁתִּי, והוולג' ego succidi, ובחבור עם הפסוק שלפני זה: יער כרמלו אני כרתי.]

2 [ועי' קָרַר.]