1, ת"ז, מ"ר קָרִים, — צונן, לא חם, kalt; froid; cold: היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קָרִים2 נוזלים (ירמ' יח יד). מים קָרִים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק (משלי כה כה). — ובהשאלה קַר רוח3, מיֻשב הדעת , שאינו מתחמם ונחפז לדבר: חושך אמריו יודע דעת וקר4 רוח איש תבונה (שם יז כז). — ובתו"מ: וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר5 הקר6 ביום טוב (עירוב' י יד). אין ממלאין מבאר הקר7 בגלגל ביום טוב, שכשעלו בני הגולה וחנו עליה התירו להם נביאים שביניהם להיות ממלאין מבאר הקר7 ביום טוב, ולא כל בארות הקר7 התירו אלא אותה שחנו עליה בלבד התירו (תוספת' שם יא כב). מפני מה ממלין מבור הקר בגלגל ביום טוב, אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה חנו על אותה הבאר והתנו עמהן נביאים שיהו ממלין מבור הקר בגלגל בי"ט וכו' (ירוש' שם י יג). לא כל הבורות הקרות8 התירו אלא זו בלבד (בבלי שם קד:). — ובסהמ"א: אתה אומר המנונא היינו חם נונא דג חם, ואין כאן אלא קר נונא, דג שהוא קר (ר"ח, מובא בתוס' קידוש' כה., ד"ה המנונא). כמו שהנפש העיפה תקח הנאה ותועלת במים הקרים להשיב לפנימי הגוף החום הטבעי וכו' (רלב"ג, משלי כה כה). — °ובהשאלה שִׁירָה קָרָה וכדו', חסרת רגש והתלהבות: גם הוא חבר ספר מחברות ובו שירות ואגרות חלושות וקרות כאלו משלג שניר גזורות (ר"י חריזי, תחכ' יח, 190). — ואמר הפיטן: קמוץ קרים בקיום טל (תפלת טל, פיוטי ינאי, זולאי, שסג). — ומֶזֶג קַר, במשמ' תכונת הנפש המתונה והדעה המיֻשבת; וקַר המזג, מי שמזגו קר, כמו קַר-רוח; ודָם קַר, כמו מזג קר, נוהג בדבור ובספרות.