תה"פ, ― כִּמְעַט קָט, מעט מזעיר1, e. klein wenig; un petit peu; a little bit : ולא בדרכיהן הלכת וכתועבותיהן עשיתי כמעט קָט ותשחתי מהן בכל דרכיך (יחזק' יו מז). ― ובסהמ"א: וכמעט קט קרעתי בגדי בראותי זה הפרוש הרע (ראב"ע, אגרת השבת, כהנא ב, 92). וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר (רמב"ם, עכו"ם א ג). ויורד אל הכבד מי תמצית של דם ויש בו עדיין אדמימות של דם ואל הכליות וניזונת ממנו באותה האדמימות ונשאר מעט קט מאדם (ר"י עקנין, ספר מוסר ב יג, 45). ולהראותך מעט קט וראשי דברים (ר"י הישראלי, יסוד עולם ב א). רק נחלת מות עצמו מעט הקט ישאר ממותק מעט (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, שער עולם התוהו פרק סב, עמ' לה:). ― ואמר הפיטן: שדי חילי תאמץ תעדיף קט וקמץ (ר"י טוב עלם, אבא בחיל, קרוב' שבת הגדול). אם בשבי אראה עני או צעירים ישחקו, עוד קט מעט ולמעני רחמי ידיד יתאפקו (ראב"ע, אחשק, קרוב' ארג'יל ב סכות). הנני שלחוני לפניך קהלך, כמעט קט אספר את שבחך וגדלך (הנני שלחוני, קונט' הפיוט' סג). הוד לך ודומיה אך קט בלא רמיה (יו"ט בן יצחק, יה רעיון, שם צג). יה עול פעלתי סלח לי כי לא אוסף ושור כי קט גועתי מפחדך ואאסף (מצרי ערי יצרי, סליח' שחר' צו"כ, מחז' איטל' ב, קג:). ― ואמר המשורר: והשקוך בכלח כוס תמותה וכמעט קט אני שותה בכוסך (ר"ש הנגיד, בכור אמי, בן תהלים לח, ששון, ל). אשר לו אם יבקש קט הנחה גזרתיהו ושרפתי גזריו (רשב"ג, כשרש עץ, תפארת שיבה לצונץ, 198). אם קט ישקוט מתת רוחו ריח בו אל כל אף רוכל (רמב"ע, תרשיש ג, 40). יצר גרונו מלקח קט שחד ולרוב יפתחה שקו (שם ח, 74). מודה לאל על חוק טרפו אם קט או רב לבו שכן (שם ט, 83). קירות במר צעקו עוד מה לך פה ומי, ואענם קט עדי אחצב קבורתי (ר"י הלוי, מה לי לרוות, דיואן א, 151). לך תצפון ברבידיה מגד אור זרח, יחל קט למגדיה עד ישלים ירח (הוא, שור אם קרעה, שם ב, 30). ולולי דמעות המכבות קצה אשה כקט נשרפה עצמי באֻריה (הוא, זאת התלאה, שם שם , 93). ירגזו אם ידמו קט מזכור נעמו (ראב"ע, אחזו אלים, איגר 108). רבו נגעי כמעט קט אני נספה (הוא, יעלה, שם, 148). חבי מעט קט יחלי וטוב אל יחלי ואז תנצלי (הוא, אם אזכרה, שם 157). כמעט קט אכלה באורך שבי (הוא, איך אזלת, שם, 174). מה תאיצון מוסר לבן עשר עוד מעט קט יגדל ויוסר (הוא, בן אדמה, כהנא א, 171). וינוח בעת צאתו (מן המרחץ) וישקט כפי שעה עדי ירגע מעט קט (ר"י חריזי, רפואות הגויה). והפירות וכו' אכול מהם ימי החום מעט קט (שם). ואל תרבה בתבלים ולא פלפל וחרדל רק מעט קט (שם). מעט קט פתיות ומורך וכילות לאשה למעלה ולאיש לשפלות (עמנו', מחב' א, יב). עורי קרבת אל משגבי משינת קט על משכבי (ר"י נג'ארה, עורי מאירת אישוני, עולת תמיד קכא). עוד בילדות ראית קט חלדך (אד"ם, מיכל דמעה, שירי שפת קדש). ― ואמר המליץ: כי רבים יחפצו היות נתעים יקנו מגרעות ושוא נתעה ומעט קט יחפשו אמת וטוב (ר"י סטנוב, אסף ב נט יב). אין רע מעין רעה, על מעט קט בכה תבכה ותרד פלגי מים (ב"ז, ב"ס לא כ). ― °וכת"ז, כמו קָטָן, ואמר המשורר: על עי השדה הנמלה ישבה ותרא אכר וכו' ובלבה הקט כה חשב חשבה (יל"ג, משלי יהודה א כא, שירי יל"ג ב, 41).
1 [כך, כלשון קטנות ומעוט, הבינו כל הקדמונים את המלה, עד כמה שהתכונו לפשט (ות"י, בדרוש: חסוך הוה חוביך) , אלא שנחלקו בבאור המשפט. השבעים: παϱἀ μιϰϱὸν ὑπεϱϰεισαι, כאלו הכונה: כמעט שתשחיתי, ומעין זה וולג' ואחרים. רש"י לפי פרוש אחד: וכמעט קט היו תועבותיך לפני אילו לא התעבת מהן וכן ת"י (עי' לעיל), ע"כ. ולפי פרוש אחר: כמעט קט היו תועבותיהם בעיניך ותשחיתי מהן, ע"כ. אך רד"ק בפרושו: מעט קט זמן עמדת אחרי גלות שמרון, ע"כ, ובס' השרשים הוא גוזר את המלה מן קוט כלשון כריתה.
ומן החדשים היו שהשוו את מלת החזוק הערב' קַטֻּ قطّ במשמ' בכלל, רק, ואחרים הציעו תקונים כגון קָטֹן, ואינו נראה.
ואמנם קשה לישב כמעט קט במשמ' זו או זו בתוך המשפט, כי למעשה דעת הנביא היא שלא במעט ובספק, אלא בודאי ובהרבה השחיתה ירושלם מסדום ובנותיה. ועוד זו שבא כמעט בדרך כלל לפני תשובת התנאי (כמעט כסדום היינו) , ועל כן אפשר שבא קָט במקום קַטְּ במשמ' קַטְתְּ, כמעט היית מתחרטת (מן קוט) ועושה תשובה. בהדמות ט-ת במבטא ובכתיב, וצ"ע.
ובסהמ"א: השתמשו בצרוף מעט קט במשמ' מעט מזעיר, ואף במלה קט לבדה במשמ' מעט.]