1, ממנו °הַקְטָנָה, א. קָטָן, א. קָטֹן, ב. קָטֹן, א. קֹטֶן, *ב. קֹטֶן,* ג. קֹטֶן,*קַטְנוּת, °קְטַנְטָן, *קִטְנִית.
1 [ברֹב השפות השמיות כגון אשור', ארמ', ערב', משמש בעקר השרש צער-זער בחלופיו במשמ' (היה) קטן, כתאר וכפעל, ונשארו רק צורות בודדות כגון באשור' קַטְנֻ, קַתְנֻ, קַתָּנֻ, קָתָנֻ במשמ' דק, צר, צעיר, קֻתִּנֻ, צעיר (בשנים), קַתִּנֻ, אכר זעיר, תושב, בערב' קטינ, משרת (כמו נער בעבר'); בארמ' ובסור' קטנותא, קוטנא, קטינא ועוד. אך גם בשבא' קטנ במשמ' קטן, ובכוש' כפעל, היה קטן וכדו'.
ובמדקדקים העברים מימי הביניים היו שראו עקר השרש באותיות קט בלבד, ואלה דברי תלמידי מנחם בתשובתם לדונש: וכה אמר (מנחם) כי שרש נו"ן קטן והוציאה מן היסוד ובספרו כתוב במחברת קו"ף קטני עבה שלשתא יסוד אבל במחלקות קט אמר כי יתכן להיות קט מגזרת קטן ולא גזר כה, ע"כ. ועי' ב. קָטָן.]