ב. קָטַב

° 1, פ"ע, — קמט את מצחו, dir Stirne, runzeln; froncer; to frown  ואמר המשורר: ודע כי המעט לתת בלב טוב לך טוב מזעוף פנים וקטוב (רב האי גאון, השכל, ורשה, 70).  



1 עפ"י הערב' קטב قطب.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים