1, קָטֶב, מַגֵּפָה, כליון,  Seuche, Verderben; peste, destruction; plague; destruction: מזי רעב ולחמי רשף וקֶטֶב מרירי ושן בהמת אשלח בם עם חמת זחלי עפר (דבר' לב כד). לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באפל יהלך מִקֶּטֶב ישוד צהרים (תהל' צא ה-ו).— שַׂעַר קֶטֶב הנה חזק ואמץ לאדני כזרם ברד שער קָטֶב: (ישע' כח ב).— ובמדר'2: קטב מרירי עשוי קליפין קליפין שערות שערות עינים עינים (ר' הונא בשם ר' יוסף, מד"ר במד' יב). בשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב קטב מרירי מצוי (שם איכ', כל רודפיה השיגוה). ומקטב ישוד צהרים זה קטב מרירי שכל מי שרואה אותו אין לו חיים וכו' (תנחו' בובר, נשא כח).— ובסהמ"א, גם במשמ' רוח סערה: והיו הרבה תינוקות עמהם וראו כולם קטב מרירי ומתו התינוקות (ספר חסידים תתתשיב). וקטב מרירי ישרק לזבוב ושרץ העוף עיני אנשים ינקרו יכום בעורון (קלונימוס בן קלונימוס, אבן בחן, ויניציה, סג:). וכל שכן מי שתהיה קדחתו וכו' מקטב (רתג' גלינוס, כ"י פריז). ואמנם הקטב המרירי הנקרא בערבית סמאום הם אם רוחות עוברות במדברות החמים מאד ואם רוחות ממין העשנים  הפועלים באויר אותות מבהילות (קאנון א ב ב ח). שזה המאכל מוליד ליחות  עבות לא יוכיל(?).3 הקטב לנגדו ויהיה בו תמורת מה שנתק לאיברים ור"ל בקטב אוירים חמים מאד (רש"ט שפרוט, עין כל, פרוש קאנון, כ"י ביהמ"ד שכטר, דף 127). וקטב מרירי הוא עפוש האויר (ר"י אבוהב, נהר פישון, נד.). ביום מפני קטב מרירי ובלילה מפני אגרת בת מחלת (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר טז).— ובהשאלה: על כן לא טוב לרוזנים לבחון אמרי מרי נפש כי קטב תוגתם ישכרם לרגעים (מנחם, אגרת לרב חסדאי, תשו' תלמידי מנחם, XXV). — ואמר הפיטן: פיגע צהרים בחנני פדני מקטב ישוד וענני (ר"א קליר, אדפק בצהרים, .Elbog. Stud., עמ' 120). חכמה הונבעה במעין אשל רטוב חנות בשקט וסער4 קטב מלקטוב (מחז' ויטרי תצז). אשישת שלוחתו בקטב תלה אשישות להניץ בתיחוח קירזולה (תוס' סוכה לו:, ד"ה מקורזלות; אשישת, קונט' הפיוט י, 4). קדרות היום כנקשה קטב בענן מקדשה (יהודה בר' מנחם, אמרת רנן, יוצ' שמחת תורה, מחז' איטל' ב, קפט:). טרם נגוע בי חצי שנוניך נגעו בקטב לידידי ולבחירי (שמשי הלא ערבה, קינ' על מתים, סדור ארם צובה, תשעו:). — ואמר המשורר: ויום קטב אשר יפיל כפירים עלי ערש דוי טרם חיותו וכו' (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן, ברודי, 56). פדני מידי קטב מרירי ושית רודפי ביום זה לי תמורה (הוא, אלוה עז, שם, 132). והוא לא חי וגם לא מת ודמו ישַו מרפא למו קטב מרירים (ר"י הלוי, ומה צפור, דיואן ב, 201). — ואמר המליץ: כי רבים חללים הפילה דאגה וקטב ישוד רוח נכאה (ב"ז, ב"ס ל כו). ויצא זמרי וכו' כשטן היוצא ממעמקי שאול עם חבר מלאכי משחית, נגף קטב שוד שבר וכו' (מפו, אהבת ציון כא).