פ"י, תִּקְטֹל, יִקְטָל-, יִקְטְלֵנִי, — הָרַג, הֵמִית, töten; tuer; to kill: אם תִּקְטֹל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני (תהל' קלט יט). הן יִקְטְלֵנִי לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח (איו' יג יה). לאור יקום רוצח יִקְטָל עני ואביון ובלילה יהי כגנב (שם כד יד). — ואמר הפיטן: שקד עליהם בליל שמורים וקטל למענם בכורים (אות זה החדש, יוצ' שבת החדש). — ואמר המשורר: לבשו חניתם ובאו בגבול יהירים וקטלו (ר"ש הנגיד, חיים בלא ריש, בן תהלים קו, ששון, פא). אשר מדד המון צריו הרוג וקטול מלא חבל (רמב"ע, תרשיש א, 14). —  ובינ' פָעו', °קָטוּל, הָרוּג, ואמר המשורר: ואדירים נתונים עלי ארצות ברשיונו, וברצונו קטולים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, ברודי, 144). בפיו היו קצתם ומקצתם ברציונו קטולים (שם שם, 152). והיו לי לביאיו כשיות וגם נפלו לאותותי קטולות (רשב"ג, תהלת אל, שירי שלמה, דוקס, 73). 

— נִפע', °נִקְטַל, — נהרג, ואמר הפיטן: וגדליה בר"ה נקטל, לכן בו ביום הצום בטל (דרך טובים, לז.). שה אובד בקש על שמך נקטל ושארית יעקב בתוך עמים בטל (סדר טל, אצור לברר, הגדה מצוירה ומנקדה, כ"י בריט' מוז'). 

— פִע', °קִטֵּל, — כמו קל, בחזוק הפעלה, ואמר הפיטן: זדים אשר קיטל בדן ובחובה חרד פן ייחשב לו חובה (ינאי, אב ליבו, קרוב' בראש', זולאי, כג). זבדתה מלוכה ליהודה, חלוש וקטל צרי יהודה (הוא, אחיו נקראו, שם שם, נד). 

— פֻע', בינ' °מְקֻטָּל, — מי שקטלו אותו, הרוג, ואמר הפיטן: לא בנו נוסעי קדם משאון המקטל, להקו ויזמו עלות לדק המנטל (סדר טל פסח, קרובץ ארג'יל).