* 1, תוש"ז, — קטוּעַ היד והרגל: הקיטע יוצא בקב שלו (רבי מאיר, שבת ו ח). הרואה וכו' את הקיטע ואת החיגר וכו' אומר ברוך דיין האמת (תוספת' ברכ' ז ג). קב של קיטע אם יש לו בית קיבול כתיתין יוצאין בו (ר' אליעזר, שם שבת ה א). הקיטעין ומוכי שחין אף על פי שאין להם דמים יש להם ערכין (שם ערכ' א ב). מצווין ישראל לפרנס קיטעין אפילו עבדים (ר' אחא, ירוש' כתוב' ה ה). אם היה מום גדול כגון סומא באחת מעיניו, קיטע באחת מידיו, חיגר באחת מרגליו מיד יוציא ויתן כתובה (רשב"ג, שם שם ז ח). שאם היה סומא וסימא את עינו, קיטע וקיטע את ידו היאך זה מתקיים ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (שם ב"ק ח א). מצווין ישראל לפרנס עבדים קיטעין יותר מן השלימין (ר' אחא, שם שם ט ה). אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו וכו' קיטע משתי רגליו וכו' (תענ' כא.). — נק'    *קִטַּעַת: הגונב את הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא וכו' משלמין תשלומי ארבעה וחמשה (תוספת' ב"ק ז טו). — ובסהמ"א: האבנט של עורות ועורות שתופרין הקטעים על ארכובותיהן כדי שיתגלגלו בהן על הקרקע מקבלין טומאה (רמב"ם, כלים ז ד). — ואמר המשורר: מי האמין כי מי תהומך יעבור עור ופסח וקב וקטע (עמנואל, מחב' א, 3).