* 1, ש"נ, ― תכונת מי שהוא קטן בגיל ובמעלה2, כמו ב. קֹטֶן: כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כן במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה (מגי' יא.). בת לאביה מטמונת שוא וכו' בקטנותה3 שמא תתפתה (אביי בשם ספר בן סירא, סנה' ק:). דיהב לה שתים בימי קטנות ושתים בימי נערות (נדה סה.). אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח (מד"ר איכ', פתיח', ר' יוחנן). ― ובמשמ' תכונת מי שהוא קטן בעיני עצמו, ענותנות: ודוד הוא הקטן, הוא בקטנותו מתחלתו ועד סופו, כשם שבקטנותו הקטין עצמו וכו (מגי' יא.). ― ובמשמ' קטנות אמנה, חֹסר אמונה: מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא, קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקב"ה (ר' אלעזר, סוטה מח:). ― ובסהמ"א: אך משה ע"ה לא טען בהתאחרו מן השליחות כי אם בבזותו את נפשו וקטנותה בעיניו (ר"י א"ת, הרקמה לד, 218). כי כח החכמה הנראית ביצירת הפיל לפי גודל גופו איננו יותר נפלא מכח החכמה הנראית ביצירת הנמלה לפי קטנותה (הוא, חו"ה, היחוד ז). וכמו כן ענין הקטנות והגדלות בעבירות (שם, התשובה ז). שיתבונן ערכו בין העליונים והתחתונים ויתבאר לו קטנותו וזעירותו בין יצירות הבורא יתברך (שם, חשבון הנפש ג). שאין לכדור הארץ כנגד הגלגל העליון שום שיעור מורגש ולא שום ערך מפני עוצם קטנותה אצל רוב גדלו (ר"י הישראלי, יסוד עולם ב א, יז:). שלשה ספרים אמר שלמה וכו' שיר השירים בקטנותו משלי בילדותו וקהלת בזקנותו (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 468). לא יכלו החרטומים להביא הכנים מרחוק במעשה שדים לרוב קטנותם (תשו' ריב"ש צב). וכן יכול להעיד על כתב יד אחיו או על כתב יד רבו שראה בקטנותו4 (שו"ע חו"מ מו יז). ― ואמר המשורר: אני הקל שמי דוד חברך בקלותי וקטנותי בשירות (דוד, ידידי קוס, שירי תימן, 67).