*, או קָטְנִית, ש"נ, מ"ר קִטְנִיּוֹת, ― זרעונים קטנים ביחוד מפֵרות התרמיליים, Kleinfrucht, Müleenfrucht; petit fruit, légume; small fruit, legume: כלל אמרו בפאה, כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה והתבואה והקטניות בכלל הזה (פאה א ד). כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט וכו' במה דברים אמורים תבואה בתבואה וקטנית בקטנית, תבואה בקטנית וקטנית בתבואה (כלא' ב א-ב). התבואה (הוקבעה למעשר) משימרח וכו' הקטניות משיכבור, ואם אינו כובר עד שימרח (מעשר' א ו). אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה, האורז והדוחן והפרגים והשומשומין והקטניות ופחות מחמשת רביעים בתבואה (חלה א ד). הבורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל, ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה, רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה (ביצה א ח). משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה (שם שם ט). המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין וכו' ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לוג שמן וכו' (כתוב' ה ח). הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר, אמרו לו לרבי עקיבא והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין, אמר להם כן הדבר, או שמא אומר הוא לו לא מצאתי אלא קטנית, אלא שהדלועין בכלל ירק וקטנית אינן בכלל ירק (נדר' ז א). השוכר את הפרה וכו' לדוש בקטנית ודש בתבואה פטור, לדוש בתבואה ודש בקטנית חייב מפני שהקטנית מחלקת (ב"מ ו ד). מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלין, הלך ופסק להם מזונות, וכשבא אצל אביו אמר לו, בני, אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב, אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד (שם ז א). המקבל שדה מחבירו לזרעה וכו' תבואה לא יזרענה קטנית , קטנית יזרענה תבואה (נ"א בהיפך) (שם ט ח). כור תבואה יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית , פטור, כור פירות יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית , חייב, שהקטניות בכלל פירות (שבוע' ו ג). החורש את הקבר נטעת כל נטע ואינה נזרעת כל זרע וכו' ואם עקרו צובר את גרנו לתוכו וכוברו בשתי כברות, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים התבואה בשתי כברות והקטניות בשלש כברות (אהל' יח ב). חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו כל ששאבו בכי יותן וכו' רבי נחמיה מטהר בקטנית שאין הקטנית שואבת (מכשיר' ג ב). בשר הקדש שקרם עליו הקיפה, נגע טבול יום בקיפה, חתיכות מותרות וכו' וכן בקטניות שקרמו על גבי פרוסות, מעשה קדרה בקטניות (נ"א והקטניות) בזמן שהן פרודין אינן חבור, בזמן שהן גוש, חבור (טבו"י ב ה). חוט של ביצה שקרם על דפנה של לפס ונגע בו טבול יום, מן השפה ולפנים חבור, מן השפה ולחוץ אינו חבור וכו' וכן בקטניות שקרמו על שפתה של קדרה שם ג ג. שרביט של תמרה שריקנוה טהור, שייר בו תמרה אחת טמאה, וכן בקטניות וכו' רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול ומטמא בשל קטניות מפני שהוא רוצה במשמושן (עקצ' א ה). כל עיירות כותיים שעל יד הדרך כגון תבואה וקיטניית שלהן דמאי מפני שמשתמש ביהודה, ושאר כל פירותיהן ודאי (תוספת' דמאי א יא). אילו דברים הנמכרים בגסה אלו מיני תבואה וקיטנית דרכן לימדד בדקה (ר' מאיר, שם שם ג יא). התבואה והקיטניות שזרען לזרע בטלה דעתו, זרען חייב וירקן פטור (שם שביע' ב ח). המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע קיטניות לסאה וכו' (שם ב"ב ו ב). נתן לו שתי פרוטות ואמר לו הבא לי אתרוג והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה רמון שניהם מעלו, ר' יהודה אומר בעל הבית לא מעל וכו' ומודה ר' יהודה בקיטנית ששניהן מעלו, שקיטנית של סלע כקיטנית של פרוטה (שם מעי' ב י). אין לי אלא תבואה, קיטניות מנין, תלמוד לומר בארצכם (ספרא קדושים פרק א, ויס, פז.). מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום יצאו ירקות וכו' והתבואה והקיטנית בכלל הזה (שם שם). לא תעוננו וכו' רבי עקיבא אומר אילו נותני עתים כגון אילו שהם אומרים למודות ערבי שביעית להיות יפות עקורות קטניות רעות (שם שם פרק ו, שם, צ:). מה אני מרבה, את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים ואת השומשמים, מנין לרבות שאר קטניות, ת"ל עשר תעשר, מרבה אני את הקטניות שדרכן להאכל כמות שהן ועדיין לא ארבה את התרמוסים ואת החרדל שאין דרכם להאכל כמות שהם, ת"ל עשר תעשר (ספרי דבר' קה). הלוקח יין למורייס ויין לאלונטית, קטניות לעשותן טחינין חייבין בדמאי ואין צריך לומר בודאי (ירוש' דמאי א ג). המוציא וכו' עצה כמלא פי גמל וכו' מאי עצה, אמר רב יהודה תבן של מיני קטנית (שבת עו.). חיטי וכל דמינייהו חיישינן, שערי וכל דמינייהו חיישינן, כל מיני קטניות אין בהם משום ריסוקי איברים לבר מן רוביא (חול' נב.). ― ובסהמ"א: מלעין מין קטנית הן (רגמ"ה, מעי' יג.). הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים, האחד מהם הוא הנקרא תבואה והיא חמשה מינין החטים והכוסמין והשעורין ושבולת שועל והשיפון, והשני מהן הוא הנקרא קטנית והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשומין והפרגין והספיר וכיוצא בהן וכו' (רמב"ם, כלאים א ח).