*, ש"נ, — כמו לְקִיחָה,  א) שה"פ מן לָקַח: בכולן נאמרה שכיבה וכאן נאמר קיחה, לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה, א"ל רב פפא לאביי, אלא מעתה גבי אחותו וכו' דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וכו' ה"נ דרך קיחה הוא דאסור, דרך שכיבה שרי, א"ל ליקוחין כתיבי בתורה סתם, הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה (יבמ' צז.). גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין (קידוש' ב.). —  מ"ר קִיחוֹת: עד כאן לא פליגי אלא בקיחות דעלמא ועשיות דעלמא, קיחות דעלמא קח לך סמים (יומא ג:) —  ובסהמ"א: לקח, כמו קח, ושתי גזרות הן, אחת של קיחה ואחת של לקיחה ולהן פתרון אחד (רש"י, שמות כט א). דרך ליקוחין, שהיתה ראשונה לקיחתו (הוא, יבמ' צז.). הארוסין הם תחלת קיחה, לא קיחה נגמרת (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, תרומה, עד:). שהקיחה אינה נגמרת בארוסין שעדיין אינה אשתו (שם שם). ואמר ויקח קרח, כי לשון קיחה נופל על דבר נכבדות או תפלה או נבואה וכו' (שם, קרח, קמד.). ורפואתו תלויה בקיחת דברים מוצאים מים (ר"י צהלון, אוצר החיים י ב). — ואמר הפיטן: קיחת ענף עץ עבות אאסור כעבות (ר"א קליר, אכתיר זר, קרוב' א סכות). צווי קיחתם היום, צחצוח בזה ראשון יום (הוא, אימתי, שם). קיחת לולב וערבי נחלים (הוא, אמנם מצוה, קרוב' ב סכות). בצדק קיחת שתי ערבות (הוא, כי אקח מועד, שם). קיחת עלית עקד, היא נצבה בפקד (הוא, קיחת, קרוב' החדש). אי כה קיחת לוים שלמיך, כה תעשה להם לטהרם לבית עולמיך (הוא, אי כה, קינ' ת"ב). קיבץ לוחשות בפחתת אודמו, קיחתם בפנים למזבח הדמו (משלם בר קלונימוס, אשוחח, עבודת יוה"כ, Elbog., Stud. 130). גשתנו אהליך בקיחת דברים (אנחנו החמר, סליח' ב עשי"ת). — ב) קִיחָה במשמ' אחיזה, מעין אזן שאפשר לקחת ולאחז בה את הכלי: כלי עזר מאימתי מקבלין טומאה, התורמל משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו1 ר' יהודה אומר משיעשה את אזניו וכו' קטבוליא משיחסום ויקנב, רבי יהודה אומר משיעשה את קיחותיה (כלים טו ד).