קל לא נמצא
— הִפע', הֵקִיץ, הֱקִיצוֹתִי, הֱקִיצֹתִי, הָקִיץ, — הֵקִיץ האדם, היה מוצק ובטוח1: כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי על זאת הֱקִיצֹתִײ ואראה ושנתי ערבה לי (ירמ' לא כב). אני שכבתי ואישנה הֱקִצֹותִי כי יי' יסמכני (תהל' ג ו). אני בצדק אחזה פניך אשבעה בְּהָקִיץ תמונתך (שם יז יה).
1 [קשה להבין בפס' בתהל' ג ו הקיצותי במשמ' יקיצה משנה, כי אדרבה הכונה: ישן אני מבלי שאחרד ואקיץ משנתי. ובמשמ' זו נאמר למשל באיוב יא יה והיית מֻצָּק ולא תירא וכו' ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבט תשכב. ועל כן נראה שבא כאן והקיצות במשמ' והצקת. והיית מֻצָּק. וכן בא אשבעה בָּהָקִיץ, בתהל' יז יה, בהקבלה אל בצדק (במשמ' בנצחון וכדו'). ובירמ' לא כב בלשון שנה בטוחה על נפש שבעה: הקיצותי ואראה (ז"א מֻצָּק ובטוח אני וְאֶרְוֶה) ושנתי ערבה לי. ועל כן נראה שיש כאן פעל אחר, וצ"ע.]