כמו יָקַץ, קל לא נמצא.

— הִפע', הֵקִיץ1, הֲקִיצוֹתָ, הֳקִיצוֹתִי, הֳקִיצֹתִי, מֵקִיץ, הָקִיץ, הָקִיצָה, הָקִיצוּ, אָקִיץ, יָקִיצוּ, — א) הֵקִיץ האדם, התעורר משֵׁנה: ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מֵקִיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יי' נפלה עליהם (ש"א כו יב). כאשר יחלם הרעב והנה אוכל וְהֵקִיץ ורקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה וְהֵקִיץ והנה עיף (ישע' כט ח). אספרם מחול ירבון הֳקִיצֹתִי ועודי עמך (תהל' קלט יח). בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך וַהֲקִיצוֹתָ היא תשיחך (משלי ו כב). — והשכור: והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יָקִיצוּ (ירמ' נא לט). הָקִיצוּ שכורים ובכו והילילו כל שתי יין (יואל א ה). הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי מתי אָקִיץ אוסיף אבקשנו עוד (משלי כג לה). — ובקצור הָקִיץ, מצב המתעורר משנה, ועם מם השמוש מֵהָקִיץ: כחלום מֵהָקִיץ אדני בעיר צלמם תבזה (תהל' עג כ). — ובהשאלה, הֵקִיץ המת משנת המות: וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הֵקִיץ הנער (מ"ב ל לא). יהיו מתיך נבלתי יקומון הָקִיצוּ ורננו שכני עפר (ישע' כו יט) . ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יָקִיצוּ ולא יערו משנתם (איוב יד יב) . ורבים מישני אדמת עפר יָקִיצוּ אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (דני' יב ב). — וכזרוז לאל, שהוא כאלו ישן ואינו שומע: העירה וְהָקִיצָה למשפטי אלהי ואדני לריבי (תהל' לה כג). עורה למה תישן אדני הָקִיצָה אל תזנח לנצח (שם מד כד). ואתה יי' אלהים צבאות אלהי ישראל הָקִיצָה לפקד כל הגוים (שם נט ו). — ולאליל: הוי אמר לעץ הָקִיצָה עורי לאבן דומם (חבק' ב יט). — והֵקִיץ הַקֵּץ: קץ בא בא הקץ הֵקִיץ2 אליך (יחזק' ז ו). ועי' ג. קִיץ. — ובתו"מ: אשבעה בהקיץ תמונתך, לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך וכו' (רב הונא, מד"ר בראש' כא). — ובסהמ"א: ומאשר פטומות האכילנו ויין טוב השקנו לא הקצנו עד אור הבקר העירנו (ר"י זבארה, שעשועים ו, דודזון, 64). — ואמר הפיטן: ישן מתי תקיץ מחשק נשפך וכו' הקיצֹתי וחרדתי ובעתתני החרדה (ר"י הלוי, ישן מתי תקיץ, דיואן ג, 188). הקיצו משנתם חרדים במעל עונם (הוא, ישרים שם, 189). — ואמר המשורר: ואריתי והוא נרדם כרצון אשר ימנע והוא מקיץ בחמה (יוסף בן חסדי, הלצבי, שעה"ש 28). ונעמתי בחזיני עדי כי הקיצֹתי והנה אין מאומה (הוא, שם שם). וכליל כל יגון לבי בעת הקיץ לרגלו סף (רמב"ע, תרשיש ב, 34). — ב) ופ"י, *הֵקִיץ, הֵעִיר משֵׁנה3: מפני שהיה ישן שלמה והיו מתיראין להקיצו וכו' הלכו והודיעו לבת שבע אמו והלכה היא והקיצתו (מד"ר במד' י). — ובתפלה: ויי' לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים (נשמת, שחר' שבת) — ובסהמ"א: ישראל אומרין בשכבך ובקומך, ה'ק' משמרן וכו' ומקיצם לעולם הבא (קטעי מדרש ווהגדה, גנזי שכטר א, 118). הרעותם אשר עשיתם להקיץ הארי הנרדם (אגרת יהושע בן נון, בסוף יוחסין הוצ' פיליפובסקי). אמר לו (למשרתו) הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה הקיצני (רש"י, עירוב' סה.). עד שיעור, משיעלה עמוד השחר, לאפוקי אם הקיץ משנתו בלילה דאין מטריחין, ואם עלה השחר ולא ניער אין מקיצין אותו (הוא, סכה כט.). ולא יהיה אדם שיקיצנו (הוא, גיט' ע.). הקיצו משנתו (הוא, ב"ק קיז:, ד"ה תייריה). דכינור תלוי על מטתו של דוד ומקיצו לדוד משנתו (הוא, סנה' טז:, ד"ה מאי קרא). לא ציערו להקיצו משנתו (הוא, שם כד.). הניאוני התלאות וכו' ומשנת מרגועי הקיצוני (ר"י חריזי, תחכ' יו, 159). ודרך המומר להקיץ הנפש במוסר ואל ימנעך קשיה ומריה מהתמיד להקיץ אותה (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה א, 18). אם עלה עמוד השחר (והוא ישן בסכה) ולא נעור אין מקיצין אותו (ר"נ על הריף, סנה' יג:). והאיר עיניו ממחשך השינה והקיץ אותו מתרדמת המות לחיים (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב' ענעלאו, 47). ואני המחבר סעיפי הקיצוני ומתנומתי העירוני (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ז). — ואמר הפיטן: נערה ה' אלהינו מעפרה והקיצה מארץ דוויה (רחם ה', סדר ת"ב, סדר רע"ג השלם ב, קלב.). משלים ישיחו קול להקיצו משינה (רסע"ג, אלהים יה, עבודה, סדור רסע"ג, תיא). הקיצוני רעיוני ואישוני נרדמים (רמב"ע, מפני פחד ה'). ובחצות לילה משנתי יקיצוני, ובשחרים ממטתי יעירוני (אברך, רמב"ע דוקס, 67). הקיצתי ואחשב מי הוא אשר הקיצני (ר"י הלוי, יעירוני רעיוני, דיואן ג 182). — ואמר המשורר: הקיצני לבבי מתנומה בתוך ליל בטרם בא בקריו (ר"ש הנגיד, עלי כל, בן תהלים יב, ששון , יג). לכן בישע רב שמח קבוציך, ושנתך תערב מי זה יקיצך (ראב"ע, חתן חדה, כהנא א, 128). — °וְהֵקִיץ שֵׁנה מעיניו, כמו נִדֵּד שנה מעיניו: אשבעה בהקיץ תמונתך, אמר רב נחמן אלו ת"ח שמקיצין4 שינה מעיניהן בעוה"ז והקב"ה משביען מזיו שכינתו לעוה"ב (ילקוט שמעוני תהלים תרעא).