°, ש"נ, — שה"פ מן א. קוּץ, מעשה הקָץ בדבר, סלידה: כאשר סיפר הנביא קיצת האמה בגלות וקצר נפשם לסבלו וכו' (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, הלל). מואס בחייו מפני קיצתו במאמריו ומכאוביו לא מתאותו לבדידות  (הוא, כוזרי ג א). והרביעית הקיצה בעיון ומעט התישבות בעת השמע והמחשב ומספיק לו המזער ויאמר כבר עיינתי וכו' הוא, או"ד, הקד' ליפציג, 17).