ש"ז, קֵיצֵךְ, — א) עונת החם שבשנה שאחרי האביב, חדשי ההבשלה של פרות האילן1, Sommer; été; summer: עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וְקַיִץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו (בראשית ח כב). כבכורה בטרם קַיִץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה (ישע' כח ד). עבר קציר כלה קַיִץ ואנחנו לא נושענו (ירמ' ח כ). והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם וכו' בַּקַּיִץ ובחרף יהיה (זכר' יד ח). לך יום אף לך לילה וכו' קַיִץ וחרף אתה יצרתם (תהל' עד יו-יז). לך אל נמלה עצל וכו' תכין בַּקַּיִץ לחמה אגרה בקציר מאכלה (משלי ו ו-ח). אגר בַּקַּיִץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש (שם י ה). כשלג בַּקַּיִץ וכמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד (שם כו א). הננמלים עם לא עז ויכינו בַּקַּיִץ לחמם (שם ל כה). — בֵּית הַקַּיִץ, חדר או דירה מוגנים מפני החם ששמשו לדירת קיץ: והכיתי בית החרף על בית הָקַּיִץ2 ואבדו בתי השן (עמ' ג יה). — וחַרְבוֹנֵי קַיִץ, חֹרֶב הַקַּיִץ: כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קַיִץ סלה (תהל' לב ד). — ואמר בן סירא: כפרח לבנון בימי קיץ (ב"ס גני' נ ח). — ובתו"מ: סכותה לראשי ביום נשק, ביום שהקיץ נושק את החורף (ר' יוסי, ירוש' יבמ' טו ב). הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף (רבי חייא, גיט' ט.). חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ (בשם רבי מאיר, ב"מ קו:). השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה (שם קז:). — ב) ובמשמ' פֵַּרוֹת הקיץ, כגון תאנים ואסיפן3: מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קַיִץ (ש"ב יו א). החמורים לבית המלך לרכב ולהלחם וְהַקַּיִץ לאכול הנערים (שם שם ב). על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קֵיצֵךְ ועל קצירך הידד נפל (ישע' יו ט; ודומה לזה ירמ' מח לב). ואתם אספו יין וְקַיִץ ושמן ושמו בכליכם וכו', וישבו כל היהודים וכו' ויאספו יין וָקַיִץ הרבה מאד (שם שם יב). כה הראני אדני יי' והנה כלוב קָיִץ4 ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קָיִץ ויאמר יי' אלי בא הקץ אל עמי ישראל (עמ' ח א-ב). אללי לי כי הייתי כאספי קַיִץ כעללות בציר (מיכה ז א). — ובתו"מ: עד הקיץ, עד שיהא הקיץ, עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות, עד שיעבור הקיץ, עד שיקפלו המקצועות (נדר' ח ד). כנס את תבואתו, מסק את זיתיו, כנס את קייצו (רבי ישמעאל, ב"ב ג א). הלוקח שדה קיצא5 מחבירו והיו בה תפוחים ורימונים רבן שמעון בן גמליאל אומ' כל שלא היה בכלל הקיץ הרי הוא של מוכר, עשת בירך אחד6 עד שלא כלה הקיץ הרי הוא של לוקח, משכלה הקיץ הרי הוא של מוכר (תוספת' נדר' ד א). הנודר מן הקיץ אין אסור אלא מן תאינים בלבד, רבן שמעון בן גמליאל אומר ענבים בכלל הקיץ תוספת' נדר' ד א.  הנודר מן הקיץ בגליל וירד לעמקים אף על פי שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל7 (שם שם ד ז). מצא אדם את חברו בירושלם אמר לו אכלת היום וכו' אמר לו קיץ, יודע שהבכור אכל, מה הקיץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול (ר' יהודה, שם בכורות ג יד). — וקיץ המזבח8: רבי ישמעאל אומר, מותר הפירות לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת, רבי עקיבא אומר, מותר התרומה לקיץ המזבח ומותר נסכים לכלי שרת, רבי חנניה סגן הכהנים אומר, מותר נסכים לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת (שקל' ד ד). איזהו קיץ למזבח, לוקחין עולות ומקיצין את המזבח (תוספת' שם ב ח). הן צריכה ליה בכלי שרת, הן דפשיטא ליה בקייץ למזבח (ירוש' שם ד ה). — ובסהמ"א: א) וכשהיא (החמה) מהלכת מראש טלה עד סוף תאומים היא מהלכת בגלגל רקיעה יותר מתשעים חלקים, ונראים בגלגל המזלות צ' חלקים שלמים והיא הולכת בהם צ"ב יום וכגון חצי יום, והזמן הזה נקרא קיץ (ראב"ח הנשיא, ספר העבור, ג ב, 80). כי הזמן המשומר אלינו היותו קיץ אחד וחורף אחד הוא אצלם שתי קייצים ושתי חורפים (הוא, אשפירא ג). — ואמר המשורר: החורף שמע זאת פה פצה, נפש כל חי בקיץ קצה (ראב"ע, אל אחד, איגר 122). — ב) בירח אחד כונס קייצים, בשני מוסק זיתים, בשלישי לוקט תמרים (חזקוני עה"ת, דבר' לג יד).