°, ש"נ, — שה"פ מן א. קִיץ, כמו יְקִיצָה, מעשה המקיץ משנתו: שינת הלילה דומה לעוה"ז וקיצת הבוקר דומה לעוה"ב (פדר"א לד). מה שנגד שינה וקיצה שחוק בכי (פרוש יצירה לאבוסהל דונש בן תמים, נג). והמשתה הרע והתנועות והטרחים והשינה והקיצה כלם פועלים בו (בלב) וזולתו מן האיברים במנוחה (ר"י א"ת, כוזרי ב לח). וכאשר עשה צרכי כל אחד מהם ונתן לטבעיים מה שיספיק להם מהקיצה והתנועה במעשה העולם אז יקרא אל עדתו וכו' (שם ג ה). הששה עניינים שהרפואה סובבת עליהם שהם מאכל ומשתה הרקה ומלוי שנה וקיצה תנועה ומנוחה וכו' צריכים בהכרח לקיום הגוף (ר' הלל מוירונה, תגמולי הנפש, הוספות, מח.). אמר ארסטו דעתי לבאר סבות השינה והקיצה (ספר השינה והקיצה לאריסטו, תרג' שלמה מן משה אליגיר, כ"י ברלין). מהות השינה היא שקיעת ההרגש וכו' והקיצה היא תנועת זה ההרגש וכו' (מדרש החכמה ליהודה הכהן, שער המרגיש והמורגש). — ואמר הפיטן: קדורים קלוע קברות תקרב קיצתם בשופר (אסופים אסופי, מוס' ר"ה, מחז' איטל' ב, מח:). — ואמר המשורר: עת שבתו וקומו עם קיצתו ונומו (משל הקדמוני, ב, יז.).