1, פ"ע, קִלְקַל בחצים, הפיל חצים לגורל, נענע את החצים לשם גורל: כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קִלְקַל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד (יחזק' כא כו). —  ובתו"מ: לקסם קסם, התחיל קוסם קסמים, קלקל בחצים, התחיל מקלקל בחצים לשמה של רומי ולא עלתה וכו' לשמה של ירושלים ועלתה לו (מד"ר איכה פתיח', רבי יהושע דסיכנין). — ואמר הפיטן: ארץ במדה יסד וקלקל2 וכו' בעשותו לרוח משקל (Elbog. Stud., 143). ארי עלז ביום הלז וחץ קלקל למול עירי (יחיאל מונדולפו, שעה עליון, סליח' י טבת). —  ואמר המשורר: ושאל בדת האל ולא תדמה אל גוי בחצי תאוה קלקל (ר"י חריזי?, הענק, אות ק, בס' היובל להרכבי).

—  הִתפ', הִתְקַלְקָלוּ, —  שקלקלו אותו, התנועע,רעש ורעד: ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלוּ (ירמ' ד כד). —  ואמר המשורר: ארץ צבי התקלקלה כי נחלת אל נוחלה תחת מלוכה חוללה בית השבי (ראב"ע, ארץ צבי, איגר 162).