° 1, פ"י, — דִּלֵּל, רִוֵּחַ, עשה קלוש וּמְרֻוָּח,  lockern, verdünnen;relàcher; délayer; to loosen, dilute, weaken: בדחלולי בעלמא סגי, כלומר שיקצוץ סביב הענפים ויקלוש אותם כדי שיהא חלול באויר כדי שלא יהא בכל אילן מקום עבה שיכול לעכב עליו הטומאה (רגמ"ה, ב"ב כז:). — וקלש נדר, החליש  והקל אותו: או מקליש קליש, דהפרתו פשטה בכולי נדר וקלש ליה2 במעט והנדר קל ממה שהיה עד עכשיו (רש"י, נדר' סח.). — וקָלַשׁ מגלה, פרשׂ אותה: והיא כתובה פנים ואחור, כשתקלוש אותה ותעמידנה לשני חלקים ותסמוך יריעה ליריעה נמצאת ארבעים בעשרים (ר' נתן בן יחיאל, שו"ת הגאו' מן הגני', גינצבורג, 36). — ופ"ע, קלשה הטומאה, נחלשה: לכך לא קלשה טומאה3 אצל קדשים בכלל (רש"י, זבח' יז:).

— נִפע', °נִקְלַשׁ, — נעשה קלוש ודליל ודליל: ממקום קצר הוא מודד, היינו סמוך לענפים היכא דמתחיל להקלש ולהתקצר וכו' או דלמא ממקום רחב מודד, היינו סמוך לעיקרין מקום שהאילן עב יותר (רגמ"ה, ב"ב פג.). — ובמשמ' נחלש: דרכן של נשים לראות דם נדה ודם זיבה, וכשהן מזקינות הדם נצרר והבשר נקלש (שכל טוב בראש' יח יא). שרה הכניסה בו (בישמעל) עין הרע וחלצתו חמה ונקלש בשרו (שם שם כא יד). שהבשר שנתבשל בכלי ואחר כך נתבשלו דגים באותו כלי וקבלו הדגים טעם מן הקדרה, כבר נקלש טעם הבשר כל כך שאין לחול עליו שם בשר (רשב"א, תשובה תקיד). שטעם הבשר שקלטו הדגים מן הקערה נקלש ונחלש (הוא, תורת הבית ד ב, פב).— ונקלש הנדר, נחלש והוקל: כיון שהנדר נקלש ומיקל לה איסורא (רש"י, נדר' סח.). — ואמר המשורר: ולחשוב שיר אשר נקלש ונרפה למול שיר עז כעבד מול גבירים (משה דרעי, לקוטי קדמונ', ל).

— פִע',°קִלֵּשׁ, —  כמו קל: ובשעת האכילה מקלשין אותו (את טבול החרוסת) ביין וחומץ (תוס' פסח' קטז., ד"ה צריך).

— הִפע',°הִקְלִישׁ, — כמו קל: פעמים שיש בשני חוטין יותר מדאי ומנתק מהן ומקלישן לצורך (רש"י, שבת עג.). אמנם לסתור מקצת החומה ולהקלישה כדי להשלים כל א' שיעור חלוקה אם לא יפול הבנין שעליה יכול להקלישה ולבנותה (ר"מ מרוטנבורג, שערי תשובה ג קצו). אף על פי שהמים שנחו אינן מרתיחין אינן מפליטין מ"מ הם מקלישין את הטעם שבכלי וכו' (הלכות או"ח תנג ג).

— הָפע', ° הֻקְלַשׁ, — נעשה קלוש: שנעשה ביצים שלו כביצים מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע מרוב בעילות (רש"י, סנה' פב:).