1, פ"י, — השחית, הֵרַע, הרס, verderben; gâter; to spoil: אם קהה הברזל והוא לא פנים קִלְקֵל2 וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה (קהל' י י). — ובתו"מ, גם בנגוד אל תִּקֵּן: כדרך שאין מקלקלים3 ברשות הרבים כך לא יתקנו (ר' עקיבא, שביע' ג י).  אף הוא קלקל לעצמו ותקן לאחרים (ר' יהושע, חלה ב ה). וכל המקלקלין (בשבת) פטורין והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן (שבת יג ג). כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבין לשלם (רשב"ג, ב"ק ג ג).  נתן לאומנין לתקן וקילקלו חייבין לשלם, נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקילקל חייב לשלם (שם ט ג). הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן (חול' א א). אף משהגיעו לפירקן אין הנשים בודקות אותן שמא יקלקלוהו בידיהן (ר' יהודה, תוספת' נדה ה ד). כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה (ירוש' שבת ב ב). ואת"ל הלכה כר"י, מקלקל הוא אצל הפתח או מתקן הוא אצל הפתח (כתוב' ה:). המוסר סעודה לחבירו וקלקלה נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו (רשב"ג, ב"ב צג:). (סכין של עכו"ם) מותר לשחוט בה, מקלקל הוא, ואסור לחתוך בה בשר, מתקן הוא (רבה בר אבוה, חול' ח.). הם קלקלו את הצורה שניתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה (ר' יוחנן בן זכאי, מד"ר בראש' לב). הם קלקלו סלונות שלהם, אף המקום שינה להם סידורו של עולם (ר' לוי, שם שם). אמר (ראובן) לא דיה לאימא להתקנא בחיי אחותה אלא אף לאחר מותה, עלה וקלקל היצועין (בשם ר' שמעון בן יוחאי, שם שם צח). כשהוא רודה נותנן לדפוס כדי שלא יקלקלו את הלחם (שם במד' ד). — *וקִלְקֵל האדם את עצמו או את חברו: חשודה היא לקלקל4 עצמה כדי לקלקל צרתה וכו' (ירוש' יבמ' טז ז). מפני מה ניתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם (שם בראש' יז). בנותי כך עשיתן וקלקלתן את עצמכן (ריב"ל, שם שה"ש, גן נעול).  — וקלקל  את מחשבתו של אדם, הפר את עצתו, לא הניחו להוציאה אל הפעל: וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם5 (תפלת מר בריה דרבינא, ברכ' יז.). — *וקלקל האדם עצמו, השחית את דרכו, עשה מעשים רעים: חם כלב ועורב קילקלו מעשיהן6 (ירוש' תענ' א ו). אבותיכם לא קילקלו מעשיהם, אתם קילקלתם מעשיכם (ר' אבהו, שם ע"ז ה ד). הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול (בשם ר' יהודה בר סימון, מד"ר בראש' כח). — *וקלקל הדַין את הדין: שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנוי משוקץ חרם ותועבה (ספרא ויס, קדושים פרק ד). — *קלקל את השורה, הטה משורת הצדק, מן הדרך הישרה: אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה (ר' שמעון בן יוחאי, שם שם נה). ועי' שׁוּרָה. — *וכפ"ע קִלְקֵל במשמ' חטא, עשה מעשה רע, וביחוד קִלְקְלָה האשה על בעלה, עם פלוני, זנתה, וקִלְקְלוּ המינים והכותים: כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם, משקלקלו מינין ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם (ברכ' ט ה). בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם, משקלקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים, בראשונה היו משיאין משואות, משקלקלו הכותים התקינו שיהיו שלוחין יוצאין ר"ה ב א-ב. שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה נדר' יא יב. מתרין בו (בבן הסורר והמורה) בפני שלשה ומלקין אותו, חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה סנה' ח ד. אינו דומה חבר שקלקל לבן חבר שקילקל רשב"ג, תוספת' דמאי ב יד. אף על פי שהמים בודקין אותה מיד אלא אפילו תקלקל לאחר עשרים שנה המים היו מתרערעין עליה שם סוטה ב ב. למלך בשר ודם שקידש את האשה הלה מביא את הלבלר ואת הדיו ואת הקלמוס ואת השטר ואת העדים, קילקילה היא מביאה את הכל שם ב"ק ז ד. זקנים שאלו כהלכה וכו' אבל עמי הארץ חזרו וקילקלו שם סנה' ד ה. הנח העולם שינהגו כמנהגו, והשוטים שקילקלו יבאו ויתנו את הדין שם ע"ז ו ז. אם כן (אם העקרה נפקדת ממים המאררים) ילכו כל העקרות ויקלקלו בשביל שיפקדו7 ר' ישמעאל לר' עקיבא, ספרי במד' יט. היוצאת בגט תהא אסורה לחזור לו ולא שקלקלה על בעלה תהיה אסורה לחזור לו שם דבר' רע. לאחד שיקלקל בעיר מסרו לבע' האגמון וחבשו ירוש' סוטה ט יב. (על שאינן זהירות בנדה) היא קילקלה בחדרי בטנה, לפיכך תלקה בחדרי בטנה ר' יצחק, שבת לא:. לשתי נשים שלקו בב"ד, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית8 ר' ינאי, יומא פו:. ברותחין קלקלו וברותחין נדונו רב חסדא, ר"ה יב.. הורו לה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן הורי' ב.. שהיה (אברהם) ראוי להיבראות קודם אדם הראשון אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיתקן, הרי אני בורא את האדם תחילה שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן תחתיו9 מד"ר בראש' יד. משל לבן מלכים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטין, והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלו אותו, אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו שם שם טו. למלך ששלח לקדש אשה אחת עם הסרסור, הלכה וקלקלה עם אחר וכו' שם שמות מג. למלך שנשא את האשה וכו' לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו שם שם מז. היא (הסוטה) שחטאה על בעלה שהוא זנה ומפרנסה והיא הולכת ומקלקלת עם אחר שם ויקר' ו. והלא בני אדם צריכין להזהר מן היין שלא ישתו ויקלקלו וכו' שם במד' י. לבת מלך שנתקשטה ליכנס לחופה לישב באפריון ונמצאת מקלקלת עם אח' שם שם כ. מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל ר' יצחק, שם אסתר, גם ושתי המלכה. —  ובסהמ"א: (אשה שאין לה וסת) אסור לשמש שמקלקלתו הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 104. העיד עליו עד אחד שהוא מקלקל עם נער אחד תשו' גאו', בית תלמוד ה, 127. המקדש את האשה וכתב לה כתובה ונכנס אצלה בלא חופה אע"פ שקלקל עמה אין לה אלא כ"ה של תורה שהן ל"ה וד' שתותים ואיסר בשם רב האי גאון, אוצר הגאו', כתובות, חלק התשובות, 144. שגם הבהמה נימחת עמהן וכו' מפני שהבהמה קלקלה את מעשיה שהיתה הולכת על מין שאינו מינה קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר, 40. ובא אצל הדיין לדון והדיין קלקל את הדין ונטל ממנו אחת שלא כדין עלי לשלם לו מדה"ג דבר' טז יח, הסגלה, 188. שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח וזו (הסוטה) קלקלה לאחר, תבדק בו רש"י, במד' ה יז. לא תגדל (האלמנה) כלב שמא תקלקל עמו הוא, ב"מ עא., ד"ה לא תרבי. וכאשר פחדנו מן בית הדין שאינו הגון אשר יעמוד אחרינו ויקלקל תקנה זו או יזלזל בה ולא יעשה על פיה רמב"ם, תשו' לז, א"ח פרימן, 93. (מוציא שם רע לא יחזיר משום קלקולא) איך יכול לקלקל משהגיע גט לידה והלא אפי' בא הבעל וערער אינו כלום שם קעג, 169. ולפי שאיפשר לקלקלה התקינו שיהו אומרין וכו' שם שם. כי המקלקל מבקש מקום קלקול ר"י נחמיאש, פי' משלי ה כ. (המצוקה) מקלקלת את הזיעה ומחתכת את הרגלים מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 481. —  ואמר הפיטן: טוב אורח חיים בלי לקלקל, יושר נתיבה בלי לעקל ינאי, אום אשר בצדק, קרוב' דברים, זולאי, רמה. קלקלה בת כהן במרגילי רוכל, והבא על בתו מבלי השכל, ראה נפשם באי זו תבל, אש היא עד אבדון תאכל ר' אליהו הזקן, אזהרות, קבץ מע"י גאו' ב, 63. קלקלתי שמנים שמרים שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח. קלקלו צעדי ישר לסלף ואוצרו הטוב עליהם חלף משה בר קלונימוס, סדר אחרון פסח. האהבה קלקלה השורה ויקם בשמחתו, וישכם אברהם בבקר מרדכי, מפלטי אלי, סליח' ער"ה. —  ואמר המשורר: וצררתי וצערתי וקללתי וקלקלתי ראב"ע, לך אלי, כהנא א, 205. —  °ובמשמ' לָטַשׁ, החליק10, ואמר המשורר: אשרי עין ראתה יפיו בפנים קלקל מלא מאור נֹצץ וארח מסקל ר"י הלוי, אשרי עין, עבודת יוה"כ, דיואן ג, 295. בקע עצי יצרך וגרזן שכלך אל יהי קהה ולא קלקל ר"י חריזי, ענק רלב. —  *קלקל, במשמ' נתלכלך בצואתו, עי' ב. קָלָה, פִע', וערך זה הִתפ'.

—  פֻע', קֻלְקַל, בינ'—  מְקֻלְקַל, —  שקלקלו אותו, שהתקלקל, verdorben; gâté; spoiled: עושין את האמה בתחלה בשביעית ומתקנין את המקולקלת11 מו"ק א ב. יצאו שנים (שתי בהמות מן הדיר) כאחד מונה אותן שנים שנים, מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין12, יצאו תשיעי ועשירי כאחד תשיעי ועשירי מקולקלין, קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין בכורות ט ח. הרואה כתם הרי זו מקולקלת13 וחוששת משום זוב ר' מאיר, נדה ו יג. מעלה את פרסו מערב יום טוב ובא ביום טוב ומצאו שמקולקל הרי זה מותר ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' יו"ט ג א. שתי נשים שנתעסקו בציפור הראויה להוציא דם כסלע ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע ועל גבי זו כסלע שתיהן מקולקלות שם מקוא' סוף פרק ב. ולמה אמרו סנדל והלא אין סנדל שאין עמו ולד, אלא שמא תפיל עמו זכר ותהא מקולקלת לנקבה שם נדה ד ח. שהיו מקולקלים וחזרו לקלקולם הראשון ספרי במד' פה. שלא יהיה להם פתחון פה לומר מעשים מקולקלים היו בהם (בצדיקים) בסתר ר"א המודעי, שם שם קלז. מפני שדעתן (של הבבליים) מקולקלת ירוש' פאה ז ה. הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים שם דמאי ה ב. עכשיו שאין להן (לכותים) לא מצוה ולא שירי מצוה חשודין הן ומקולקלין הן ר' שמעון, שם פסח' א א. המניח פירות וכו' שאין לך מקולקל מעת לעת אלא יום האחרון בלבד ר' לעזר בן ינאי, שם גיט' ג ח. הרואה דם מטמא למפרע ומה היא מטמא האוכלין והמשקין והמשכבות והמושבות ואינה מקולקלת למניינה ואינה מטמא את בעלה למפרע שם נדה א א. האוכל כמדה זו ה"ז ברוך ומבורך, יתר על כן רעבתן, פחות מכאן מקולקל במעיו עירוב' פג:. בא ומצאן (את הצפרים) מקולקלין בי"ט בידוע שבי"ט נצודו ואסורין רשב"א, ביצ' כד:. ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה וכו' מה הבריות אומרות עליו וכו' פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו יומא פו.. הולד (של עבד או עכו"ם הבא על בת ישראל) מקולקל ר' יהושע בן לוי, יבמ' מה.. שתולין את הקלקלה במקולקל ב"ב קט:. כמתוקנין שבהן (שבגוים) לא עשיתם, כמקולקלין שבהן עשיתם הוא, סנה' לט:. מכניסין את המתוקנת לביתה של מקולקלת ואין מכניסין את המקולקלת לביתה של מתוקנת ר' לוי, מד"ר  בראש' יד. מעשים מקולקלין היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו שם ויקר' כ. כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ וגומר, מה כתיב לפניהם ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, וכי מה ענין זה לזה, אלא איניש דהוה אזיל ומתחבר בחבריה בנטיעותיו ומתוך שהוא נכנס ויוצא בתוך ביתו נחשד על שפחתו, וכשם שאדם פורש את עצמו מפירות ערלה כך המקולקלין בשפחות פרושין מן הכשרים ליום הדין שם במד' י. ואין לך עיירות מקולקלות בכלן כבית אל ויריחו שם שה"ש, נפת תטפנה. אוי לדור שמקולקל במדה זו שם רות, ויהי בימי שפוט השופטים. ואינו יוצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין תנחו' בובר, מצורע ג. הדיין הזה בזמן שארכי שלו מקולקלת אין עומדין לפניו בטכסיסי שלהן מדרש תהל' ג. —  ובסהמ"א: שגונבין זה את זה וגוזלין זה את זה וחומסין זה את זה ועושין מעשים מקולקלים זה את זה וכו' קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 203. נשואה לישראל ומת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה ואם הוכר עוברה הרי זו מקולקלת למפרע עד מ' יום רמב"ם, תרומות ח ג. ודוחקין (חכמים) עצמן הרבה שלא ישבו בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמותם ושאם ימנעו מן הדין תקלקל השורה הוא, סנהדרין ג י. אומר אני לפניך ה' אלהי מקצת מן מעשי הרעים ומדרכי המכוערים וממעללי המקלקלים ודוי הגדול של רבנו נסים, סדר יום כפור קטן. —  ואמר הפיטן: פותחים שבת ראשונה בשקלים ובשניה זכור מחית מקלקלים מנחם בר' מכיר, אור זרוע, יוצ' הפס' ראשונה.

—  הִתפ', *הִתְקַלְקַל, נִתְקַלְקַל, נִקַּלְקַל, —  נעשה מְקֻלְקָל, הֻשְׁחַת, וגם במשמ' נטמא ונאסר: הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל דמאי ג ו. וכשהוא רדן (את שתי הלחם) נותנן כטפוס כדי שלא יתקלקלו מנח' יא א. משרבו בעלי הנאה בטלה כבוד תורה ונתקלקל הדין תוספת' סוט' יד ג. חמש חצירות משתמשות בביב אחד ונתקלקל הביב כולן משתמשות עם הראשונה שם ב"מ יא כ. אם נתקלקלה הגומא אסורה ר' בא בשם רב יהודה, ירוש' שבת ד ג. שמא נתקלקלה צורתו שם שקל' ז ב. תמן (בכהן האומר לאשתו הרי זה גיטיך לפני מיתתי שעה אחת) משעה ראשונה נתקלקלה (מאכילת תרומה), ברם הכא (אם הלך למדינת הים) לכשימות היא מתקלקלת שם גיט' ג ג. תמן למפרע נתקלקלה (נאד היין) ברם הכא מיכן ואילך נקלקלו ר' זעירא, שם שם, ג ח. שפיר שנתקלקלה צורתו מהו שם נדה ג ג. מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ר' שמעון בן חלפתא, סוט' מא:. ה' גנות המסתפקות ממעין אחד ונתקלקל המעין כולן מתקנות עם העליונה ב"מ קח.. ע"כ בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות וניבראו קינטורין אבא כהן ברדלא, מד"ר בראש' כג. שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתן ר' שמאול בר נחמן, שם שם סה. —  נִתְקַלְקַל האדם, כמו קִלְקַל, חטא, וביחוד חטא בזנות: וכשבא רבן גמליאל ביניהם (בין הכותים) עשה תבואה וקטנית שלהן דמאי וכו' וכשחזר רבן שמעון בן גמליאל ביניהן ראה שנתקלקלו ועשו כל פירותיהן ודאי תוספת' דמאי ה כד. שבדבר שנתקלקלו (אדם וחוה), בו נתקנו ר' נחמיה, ברכ' מ.. ילכו כל הנשים ויתקלקלו14 בשביל שיפקדו ירוש' סוטה ג ג. שלא יעשה אדם כמעשה נואף ונואפת ששתו יין ונתקלקלו מד"ר במד' י. ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו ר' ישמעאל, שם אסת', אם על המלך טוב יכתב לאבדם. —  ובמשמ' טעה, וכשל בדבר הלכה, עשה שלא כדין: פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר ר"ה ד ד. מוטב שיתקלקלו בו (בבשר המת) לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם ירוש' מעשר שני ה א. אם כן (אם יקבעו תקיעה לשרפת חמץ) נמצאתה אומר שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין ר' מנא, שם פסח' א ה. והיו סבורין שנמלכו בית דין לעברו והן מתקלקלין שם ר"ה ב א. —  ונתקלקלו החשבונות, נתערבבו וטעה בהם האדם: למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו ר' יוחנן, שם תענ' ד ח. —  והשנה, טעו בי"ד בעבּורה: אותה השנה נתקלקלה ר' זעורא בשם רב חסדא, שם נדר' ו יג. — ונתקלקל האדם ברְעִי, קִלְקֵל ולכלך את עצמו: נתקלקל15 בין ברעי בין במים פטור מכות ג יד. רואה את חבירו שותה ואומר מזוג לי ואני אשתה ושותה ומתקלקל בריעי ובמי רגלים תנחו' בובר, שמיני ז. —  ובסהמ"א: שנתקלקלו דרכי ירוש' ונסתתמו הנתיבות והיו לעווה קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר, 264. שכל מי שמתקלקל בתנוקת קודם כתובה וקדושין חייב מיתה בידי שמים ר' משה גאון, תשו' הגאו', בית תלמוד ד, 122. שאותם שאינן יכולין לישן יהיו פניה' ירוקין ויתקלקלו פעולותיהם והרגשותיהם ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה ו.