* 1, ש"ז, — שה"פ מן א. קִלְקֵל, מעשה המקלקל. דבר מקֻלקל2: ויהי העם כמתאוננים אין ויהי אלא שהיה להם דבר מתחילה, מלמד שהיו מקולקלים וחזרו לקלקולם הראשון (ספרי במד' פה). כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו, חזר לקילקולו הראשון (ר' שמואל בר נחמן, ירוש' ברכ' ט ג). שנייא היא הכא שהוא תיקון וסופו לקילקול (שם שביע' ג י). ומה קלקול הוה תמן, שהיו אומרים עצרת לאחר השבת והיו יוצאין עליו מבערב בחזקת שנתקדש (שם ר"ה ב א) חוזר לקילקול הראשון, חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה (ר' הילא, שם יבמ' טו ח). הן דמטא מטא, הן דלא מטא נוהגין בקילקול (שם נדר' ו יג). אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכין בשר אל תחתכו על גב היד, איכא דמרי משום סכנה ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה ברכ' ח:. אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקילקולכם הראשון רבה בר אבוה, שבת סד.. קילקולו זהו תיקונו רבא, שם פ:. מה קילקול קלקלו הבייתוסין וכו' ר"ה כב:. כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין נזיר ב.. כך דרך הרשעים כשהן בצרה הם צועקים ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן מד"ר שמות י. ויאמר לי הנך הרה וג' אבל מה שאמר לה הנה נא את עקרה לא גלתה לו, שלא רצתה לגלות קלקולה שם במד' י. ותמאן המלכה וכו' שלחה ואמרה לו קומיס איסטבלאטי של בית אבא היית והיית למד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך שם אסתר ג, ותמאן המלכה. לך רד, א"ל הקב"ה למשה אני כבר גרמו לי הבריות לירד מכאן ולראותם בקלקולם וכו' תנחו' תשא כא. — קלקול חשבונות, טעות בחשבון: קלקול חשבונות יש כאן ר' תנחום בר חנילאי, ירוש' תענ' ד ה. — קלקול הדין: בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וכו' חרב וביזה ודבר ובצורת בא וכו' שבת לג.. — קלקול מעשים: אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל וכו' קילקול מעשים יש בתלמיד1 מד"ר קהל' סדרא תליתאה, אם קהה. — ובמשמ' מצב המְקֻלָּל: שהכל מתברכין והוא עומד בקלקולו2 אדר"נ נוסחה ב מב, שכטר, נט.. — ובסהמ"א: והזהיר הק' למנות שופטים וכו' שעומדים בצרכי צבור שיגדרו להן את הפרצות ויתקנו להן את הקילקול והזהיר, שמות, לח.. אבל עזאל לא חזר בתשובה וכו' ועדיין הוא עומד בקלקולו בראשית רבתי, אלבק, 31. למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע רש"י, שמות לד א. גדרה תמר בדמעתה וזעקתה וכו' נשאו שאר נשים ק"ו בעצמן, מה בנות מלכים אירע קלקול זה, בהדיוטות על אחת כמה וכמה הוא, סנה' כא.. כי החדושים האלהיים לא נראו על הרוב כי אם בארץ מיוחדת והיא אדמת הקדש וכו' ועם הענינים ההם אשר נתלו בהם ממצות וחקים נראה בסדורם כל מאווי לב ונראה בקלקולם כל רעה ר"י א"ת, כוזרי ה כ. כי המקלקל מבקש מקום קלקול ר"י בן נחמיאש, משלי ה כ. שלחו אלי נכבדי הקהל מאלקה לשאול וכו' ואם קדושיהן (של המומרין) תופשין בבת ישראל בעודם בקלקולם ואם לאו חמדה גנוזה, שאלה ע"ד האנוסים, יג.. — ואמר הפיטן: ואל אראה ברעה ולא שום קלקול חבור הבריאה ואמרתי, מענה לשון. — ואמר המשורר: קלקול עונם יוסר ולא יכבד המוסר בשגם הוא בשר רשב"ג, שטר, ביאליק-רבינצקי, 92. — °קלקול המגיהים והמדפיסים, מה שהם מקלקלים: ועל קילקול המגיהים והמדפיסים העיר בצדק החכם השלם ר' יוסף קנדיא וכו' ואם אמרתי אספרה כמה טעותי' שנתהוה מהמעתיקים ומהמדפיסים יחזיק לספר הפני עצמו הקד' לפרוש בית הגדול לפדר"א, 5. — °קלקול האויר, שהוא מקֻלקל: והיא ארץ אוכלת יושביה עבור קלקול האויר ר"ד מן התפוחים, צמח דוד, הקד' 5.
1 [וכן בארמ' שבתו"ם קלקולא.]
2 [במו"ק א ב כתוב בנסח הספרים: ומתקנין את המקולקלות במועד ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים, והרמב"ם מפרש: וקלקולי המים, מה שנפסד בבריכות המים. אך במדב"ם הנסחה: את כל כלי המים, וכך כנראה נכון, ובמובן זה צדקו המפרשים המבארים גם את הנסחה המשבשת במשמ' צנורות המים, ואין להנח מלה קלקול שניה במשמ' זו.]
1 [עי' קָהָה, הערות.]
2 [ואולי צ"ל בְּקִלּוּלוֹ.]