*, ש"נ, — מעשה המקלקל ומשחית, מעשה רע, חטא, קלקול,  Verderbnis, Übel, Sünde; corruption, mal, péché; corruption, evil, sin: אל תרצה את חבירך בשעת כעסו וכו' ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו (רבי שמעון בן אלעזר, אב' ד יח). האיש קודם לאשה להחיות ולהשבת אבידה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי, בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה (הור' ג ז). יהי רצון וכו' שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ואל יארע בי דבר קלקלה תהא מיתתי כפרה על כל עונתי (תוספת' ברכ' ז יז). כל המכיר את משמרו ואת בית אב שלו וכו' אינו אסור אלא אותו חודש, ר' אומ', אומ' אני שיהא זה אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו וכו' (שם תענ' ב ב). אין היחיד רשאי להשיב על הקלקלה1, שתשובה שהשיבו משה לאהרן משם פרשו מינין (ר' שמעון בן אלעז', שם מגי' ד לז). שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה, קלקלתו תלויה בו (ר' קיריס, ירוש' שבת ה ב). כמה דתימר קלקלתו תקנתו שהוא אסור בהפסד ודכוותה קלקלתו תקנתו שיהא אסור במלאכה (שם תענ' ב יב). כפר שאין בו עשרה תקנתו קלקלתו ונעשה כעיר (שם מגי' א ו). לפי שתחילת קלקלתו (של שמשון) בעזה לפיכך עונשו בעזה (רבי, שם סוטה א ח). ואע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה (יומא פז:). ויגידו למרדכי את דבר אסתר, ואילו איהו (דניאל) לא אזל לגביה, מכאן שאין משיבין על הקלקלה (מגי' טו.). וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא וכו' מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל (רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי, ב"ב קט:). ומה אם בשעת הקלקלה חס על כבודן ושוקד לטובתן, כשיעשו רצונו על אחת כמה וכמה (איסי בן יהודה, מד"ר במד' ט).2 — ובסהמ"א: ועם הענינים ההם אשר נתלו בהם ממצות וחקים נראה בסדורם כל מאווי לב ונראה בקלקולם כל רעה ולא הועילו הענינים המקריים והטבעיים דבר בשעת הקלקלה ולא הזיקו בשעת הסדור (ר"י א"ת, כוזרי ה כ). — ואמר הפיטן: בנוי וחרב ובנוי באחרית ומחובי  קלקלתו החרית (ר"א קליר, איכה את, קינ' ת"ב).