° 1, ש"נ, — שה"פ מן קָמַר, עשִיַּת מכסה מעל למקום חלול, מכסה שעל גבי בור וכדו': אם נפתחה הקמירה שקמר וכסה ברשות הרבים חייב (רש"י, ב"ק נ., ד"ה פטור). דקמירת ביב משום חשדא וכו' (תוס' עירוב' פח., ד"ה ביב). דמרשות לרשות לא בעי קמירה (שם שם פט., ד"ה לא שנו). אף על פי שיהיו המים היוצאין מן החצר הולכין ארבע אמות תחת הקמירה הוא מותר לשפך המים באותו הקילון (פרוש המשנה להרמב"ם, שם ח י). אע"פ שיש בין תבן לתקרה פותח טפח מועלת קמירת התבן מן הטומאה (ר"ש, אהל' טז ז).