קָמַר

* 1, פיו"ע, — כסה (על) חלל ריק, בור, ביב וכדו', überdecken; couvrir ,voûter; to cover over, voult: חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת מאתים סאתים מן הנקב ולמטה בין מבחוץ בין מבפנים אלא שמבחוץ צריך לקמור מבפנים אין צריך לקמור (ערוב' ח ט).— בינ' פָעו', קָמוּר: ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת (רבי אליעזר בן יעקב, שם שם י). ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו, הבית טהור, טומאה בבית, מה שבתוכו טהור (אהל' ג ז). תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו2 קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת, בית שמאי אומרים הכל טמא וכו' (שם ה א). אין צב אלא קמורות3 וכמנסקי פסקאות היו מחופות (רבי, מד"ר במד' יב).— °ונהוג בהנדסה, צורה קְמוּרָה, גוף קָמוּר, במשמ' צורה בולטת, גוף בולט, בנגוד לקָעוּר, שוקע, konvex; convex(e).



1 [פעל עברי זה גזרוהו חז"ל מן היונ' ϰαμάϱιον, (הוא קמרון, כלים טז ז ועוד), ϰαμάϱα, רומ' camera, תקרה קמורה וגם חדר, ואין עקר משמ' הגזירות העבריות שבתו"מ לשון כפיפה בצורת כפה עגֻלה אלא לשון כסוי על גבי חלל ריק.]

2 [עי' בערך עַיִן.]

3 [גם היונ' ϰαμάϱα פרושה אף מין עגלה מכֻסה, ובספרי במד' מה: אין צב אלא מחופים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים