* 1, ש"ז, סמ' קְמִיעַ,— קִשּׁוּר, ובפרט פתקת כתב סודי לשמירה מפני מזיקים הקשורה ותלויה בצואר או בזרוע, Angebinde, Amulett; amulet(te): לא יצא האיש (בשבת) בסנדל המסומר וכו' ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה (שבת ו ב). עור כדי לעשות קמיע (שם ח ג). אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע (שקל' ג ב). הכדור והאמום והקמיע והתפילין שנקרעו, הנוגע בהן טמא (כלים כג א). כסת עגולה והכדור והאמום והקמיע והתפילה אינן צריכין שיבאו בהן המים (מקו' י ב). מעשר שיני וכו' אין עושים אותו קמיע (תוספת' מע"ש א ג). ולא תצא בהמה בסנדל ולא בקמיע אף על פי שהוא מומחא (שם שבת ד ה). איזה הוא קמיע מומחא, כל שריפא ושנה ושילש, בין קמיע שבכתב ובין קמיע שבעיקרין יוצאין בו וכו' קמיע שאינו מומחא אף על פי שאין יוצאין בו בשבת מטלטלין אותו בשבת (שם שם ט-י). קמיע של מתכות הרי זה טמא מת, נתפרק, התחתון טמא והעליון טהור, עור שכורך בו את הקמיע טמא וכו' פסלין שהוא כותב עליו את הקמיע טהור (שם כלים ב"מ א יא-יב). כל כלי, לרבות הקלע והקמיע והתפילה (ספרא ויס, שמיני פרק ח). נאמן הרופא לומר קמיע זה מומח' ריפיתי בו ושניתי ושילשתי (ירוש' שבת ו ב). והארץ עומדת על מים וכו' והמים עומדים על הרים וכו' וההרים עומדין על רוח וכו' והרוח תלויה בסערה וכו' וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלייה בזרועו (ר' יודה בר פזי, שם חגי' ב א). עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן וכו' זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושים לו צלצל וכו' לא זכה עושין לו ענק וכו' לא זכה עושין לו קמיע שנאמר ותקשרנו לנערותיך (ר' יוחנן ב"ב עה.). או ששנה אותיותיהן (של תפילין) או שכתבן עברית או שעשאן כמין קמיע הרי אלו פסולים (מסכת תפילין, קירכהים, 18). תפלה של ראש נכתבת ארבע פרשיות וכו' וכן של יד אלא שהוא עושה של יד פרשה אחת ואם עשאה ארבע פרשיות כשרה, רבי יהודה אומר יתפור ויתנם לתוך קמיע (שם שם, 19). ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת, אמרה, יודעת אני מהיכן היא סבתי, לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריכה, חימום היא צריכה, אלא הנה נא עצרני ה' מלדת (מד"ר בראש' מה). למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא אמר לו, אבא, מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפני אפירטין, מה עשה אביו, נטל מקל בידו וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו ואמר לו יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה (רב הונא בשם ר' בנימין בן לוי, שם ויקר' כה). עבר המלך להשיא את בתו, מה עשה, נתן לה קמיע אמר לה יהי הקמיע הזה עלייך כדי שלא ישלוט בך עין רעה עוד (פסיק' רב', ויהי ביום כלות, כא:).— מ"ר קְמִיעִין: קמיעין יש בהן משום קדושה או דילמא אין בהן משום קדושה (שבת קא:). הברכות והקמיעין אע"פ שיש בהן אותיות ומעניינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה (שם שם). אמר לו הקב"ה (למלאך), הוא (יעקב) בא אליך וחמש קמיעין בידו, זכותו וזכות אביו וזכות אמו וזכות זקינו וזכות זקינתו (ר' חנינה בר יצחק, מד"ר בראש' עז).— ובסהמ"א: שלשה קמיעין לשלשה בני אדם שלשה שלשה פעמים נתחזק אדם ונתחזק קמיע2 (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 6). אבל רב משה הכהן ז"ל היו טוענין עליו כי היה רגיל בקמיעין ובלחישות וכיוצא בהם (רה"ג, אוצה"ג חגי', הפרושים, 20). קמיע מוחזקת ושל מומחא מותר לצאת בה בשבת (והזהיר שמות יז). אלו שכותבין מבפנים (המזוזה) שמות המלאכים וכו' הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא וכו' שעשו מצוה גדולה וכו' כאילו הוא קמיע של הניית עצמן וכו' (רמב"ם, תפילין ה ד). כמו הקמיע שהגבור נושא בזרועו, שהגבור נושא הקמיע והקמיע נושא את הגבור ומעמיד אותו (רבינו בחיי, ויחי). — ואמר הפיטן: נמצאת כל מדת יצירת עולמו כמלוא פסת יד היא רשומו וכקמיע ביד גבור בזרוע חותמו (ר"א קליר, אז ראית, סלוק שקלים). צור מדות שונות טרם  הקציע בון מטלת מקציע ואספלנית הציע קשר קמיע ממחה ולחישות מעלות (שלמה הבבלי, אחשבה לדעת, זולת שבת בראשית). ואל יגיף בגוף נגיף אשר סופו להתליע, ויתחזק בלי נזק כמו חוט בקמיע (יוסף ברבי, ישנתי ואעירה, סליח' צו"ג, סדור מנהג ארם צובה, תקכג).  איך פן תהי יורד שאול קמיע3, תלך ואין דובר ואין משמיע (איך פן תהי, קינ' על המתים, שם, תשעח:). — ואמר המשורר: חפצו לכתוב קמיעים מעשה אמורי לאהבה4, יצוו להביא תרנגול לבן להקטיר בלהבה, וכן דם תור ומוח שור שחור בהם לכתבה וכו' (סלמון בן ירוחים, מלחמות ה' יד, דודזון, 112). ולובש לבוש בוז כעוטה מעיל בוץ ועל צוארוניו קלוניו קמיעים (שלמה בונאפיד, תנו קול, ס' דברי חכמים, פז).