°, קְמִיעָא,1 ש"נ, מ"ר קְמִיעוֹת, — כמו קָמִיעַ: אר"פ2 כתב שלש קמיעות לשלשה חולים וכו' ונרפאו, זו היא קמיע מוחזקת וכו', הוחזק, בשכותב קמיעא לאדם בין קמיעא זו ובין אחרת יוצאין בה בשבת, שהרי הוחזק האיש, והקמיעות האלה שלשתן כתבן זה האיש וכו' כתב קמיעא אחת לשלש בני אדם ונתרפאו הוחזקה הקמיעה וכו' (והזהיר שמות, יז.). אם אדם צנוע ושותק בבית הכסא היא קמיעתו3 שיצילנו מהמזיקין (ערוך ערך קבל). כאשר אנחנו נפתים לשארית ההבלים מאצטגנינות ולחשים וקמיעות ונסיונות רחוקות מהטבע (ר"י א"ת, כוזרי ד כג). ואין אצלנו שם בלתי נגזר אלא זה והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר הוא שם המפורש גמור, לא תחשוב זולת זה ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות (ר"ש א"ת, מו"נ א סא). בארצות האלו מהם עושים קמיעות בכמה אופנים (טוביה כץ, מעשה טוביה, קיד:). וכפעם בפעם כאשר החלה רוח לפעמה ותצעק במר נפשה לאמור הבו לי קמיעה (בכורי העתים תקפט, 150). — ואמר המשורר: ארפא מתרופתם חליי ויהיו אל כאב לבי קמעות4 (ר"י הלוי, לך עיני). הוי צדיקים פקדי עקרות וכו' בפדיונות ימלאו כיסם ובמעדני מלך המעים, ומחירם יתנו לצאן מרעיתם קמיעות בדוקות עם שירים (יל"ג, דור המדבר, שירי יל"ג, 37).