קַמְצָנוּת

°, ש"נ, — תכונת הקמצן: אומדין לפי וותרנותו של אב או לפי קמצנותו אם היה קיים וכו' (רש"י, כתוב' כ:, ד"ה וכדשמואל). והמישוש אשר הוא החוש החמישי יש לו ארבע מדות והם הנדיבות והקמצנות והגבורה והמורך (תקון מדה"נ לרשב"ג, יז). והנדיבות לא יהיה אלא בפתיחת היד כמו שהקמצנות יהיה קביצתו (שם שם). הקמצנות היא עזיבת ההוצאה במה שהוא ראוי וההתפאר בענינים הפחותים (מאזני צדק לאלגזלי, הבאור הי"ח, 105). ידוע כי בעונותינו כך היה בסוף בית שני גבר הכילות וגדל הקמצנות (ר' יעקב פרווינצאלי, שו"ת בדבר למוד החכמות, דברי חכמים, עד). אתה מקור החסדים ואני מקור הנבלות והכילות והקמצנות וההקפדות (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר יח). יוסף היה מתקן בשבע שני שבע את מדת הקמצנות שבהם (נועם אלימלך, מקץ). וכן מדת הפיזור והקמצנות המוטבעים בנפשו לא יתהפך מטבעו מפיזור לקמצנות או להיפך (ברכת חתנים כה ז, מאמרים יקרים להאדמו"ר דובער).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים