° 1, ש"נ, — תכונת האות המנֻקדת בקָמַץ, המבֻטאת בתנועת הקמץ: כי יכבד על הלשון ברב דבריהם להניע השוא שהוא לפניו בקמצות על כן יניעוה שוא (ספר דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 5). וו יום אלף נחה בימים, שמוכחת עליה קמצות היוד שהוא במקום וו יום (שם 25). ברית העקר בו דגשות הרש וקמוץ הבית בשרק או בקמצות על משקל גפרית ומלח (ר"י א"ת, שרשי ריב"ג, ברר). מנָחות בקמצות הנון על משקל גבעה וגבעות (שם, נחה). ושאר אחיהם בקמצות האלף והוא סמוך, ואמרו שאר ישוב שאר יעקב בקמצות גם כן (הוא, הרקמה ל, 198). הגדולות יש להם עיכוב ואיחור בכל קריאתם חוץ אם טעם התיבה סמוך לה, כמו שמר, הטעם במ"ם לא תאריך קמצות השין, שמרת כמו כן, ושמרת מלרע הטעם בת"ו תאריך קמצות השין (ר"י קמחי, ספר זכרון, 17). אין לה להביא אות אחרת כי אם קמצות היו"ד ששב ונבלע בדגש (הוא, ספר הגלוי, 114).