*, קַמְצָנִי, תוש"ז,— א) אוהב לטול במלוא ידים, כִּילַי, habsüchtig, geizig; cupide, avare; grasping, greedy: מעשה בצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו אף על פי כן לא עלה בידו אלא כפול והיו קורין אותו בן קמצן1 עד היום (תוספת' סוט' יג ח). — ובסהמ"א: קמצן, קורין לאדם כילי קמצן (ר"ד מן התפוחים, צמח דוד, ר.). מי שיש לו מעות בריוח להוציא לשמחת יו"ט בכל אשר יתאוה אלא שהוא קמצן ואין דעתו להוציא כ"כ לא נתי' למכור כדי שיוציא יותר (לבוש, או"ח תקלט ד). והקמצן נקרא כילי על שאומר כי לעצמי יהא הכל ואין לזולתי חלק בשלי (ספר החיים, ספר פרנסה וכלכלה ג ה, מא.). — ומ"ר °קַמְצָנִים, נק' קַמְצָנִיּוֹת: כשאתם רואים כשהאביון קונה בשר למו אתם הקמצנים אומרים זה זולל בשר לו למה לא יאכל מלוחים (אורי וישעי, שער הצדקה, נח.). ריש ועושר אל תתן לי, בסוג אחד, שאהיה עשיר וידי קמצניות ולא אשביע נפשי מכל עמלי (שם שם סו.). — ב) °מי שמקַמֵּץ, מקבץ צואת כלבים לשם עבוד עורות: אפילו יש להם אומנות מכוער כגון קמצן ומצרף ועבדן מטהרין גופן ומלבושן ועולין לפני הש"י (חנוך, משפטים, מצוה פח).