1 [אמנם בא גם בארמ' של א"י קומצא במשמ' קֹמֶץ, אך כנראה כמלה שאולה מעבר', ועקר הקבלת השרש קמץ העברי בארמ' היא א. קמע, וכן קרוב השרש אל קבץ (שהוא קבצ' בערב') כלומר מלוי היד. ובאוגרית', ב(עלילת בעל א, 41 וכו'   גינזבורג, עמ' 36) וכו' נאמר: עגלמ. ד[ת] שנת. אמר. קמץ. [--] אם (כלו' עגלים בני שנה, טלה וכו') ואין להכריע אם פעל או שם לפנינו. ועי' ב. קָמַץ, הערה.]