ב. קֹמֶץ
* 1, ש"ז, — שרץ קטן מן החרקים, חגב, Heuschrecke; locust(e): אין הקומץ2 משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו (ר' שמעון חסידא, ברכ' ג:).
1 [כמו קמצא בארמ' שבתו"מ ובסור' כגון: אתו קמצי גזר תעניתא (תענ' כא:), קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני (זבח' לה.), ר' חזקיה אכל קמצין (ירוש' ע"ז ה ד).]
2 [כל המפרשים פרשו כאן את המלה מן א. קֹמֶץ, ואולם אין הארי אוכל קֹמץ של תבואה וכדו' אלא בשר בלבד, ועל כן צדק פ. פרלס שהדגיש ראשונה שהכונה: אין הארי שבע מאכילת חגב קטן.]