1 [נמצא במשמ' קרובה גם בארמ' א"י של יהודים ולא יהודים, וכן בסור' בש"נ קנאתא, קנאה, בכוש' קנא, ואולי אף  באוגרית'. קנא قنأ בערב' ובסור' קוניא במשמ' צבע אדֹם או כהה שאולות הן כנראה מן היונ' ϰυάνεος (עי' ברוקלמן במלונו הסורי). ועי' גם קָנָא, הערות.

ובמקום א. קנא בא בתו״מ גם ב.קנא, עי' שם, וכן יש לגזור ממנו גם מִקְנֶה (איו' לו לג): יגיד עליו רעו מִקְנֶה אַף על עוֹלָה, שכונתו: יגיד לו (לאדם) את מחשבתו, את קנאת אפו על העול. ועי' טורטשינר בפרושו. ומעבר כזה מן קנא אל קנה נכּר גם בצורות קַנַּא, קַנְיָן, קִנּוּי.   אך עי' גם ב.קִנְאָה, הערות.]