1, ש"ז, סמי' קֵן, כנ' קִנִּי, קִנֶּךָ, קִנּוֹ, קִנָּהּ — בית שעושים לעצמם בעלי חיים ובפרט צפרים, Nest; nid; nest: וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קִנֶּךָ (במד' כד כא). כי יקרא קֵן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים וכו' (דבר' כב ו). כנשר יעיר קִנּוֹ על גוזליו ירחף (שם לב יא). ותמצא כַקֵּן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף (ישע' י יד). והיה כעוף נודד קֵן משלח תהיינה בנות מואב ומעברות לארנון (שם יו ב). תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קִנֶּךָ משם אורידך נאם יי' (ירמ' מט יו). זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורידני ארץ אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קִנֶּךָ משם אורידך נאם יי' (עבד' א ד). הוי בצע בצע רע לביתו לשום במרום קִנּוֹ (חבק' ב ט). גם צפור מצאה בית ודרור קֵן לה (תהל' פד ד). כצפור נודדת מן קִנָּהּ כן איש נודד ממקומו (משלי כז ח).  אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קִנּוֹ (איוב לט כז). — ובהשאלה למשפחת האדם: ואמר עם קִנִּי אגוע2 וכחול ארבה ימים (שם כט יח). — ואמר בן סירא: אשרי אנוש בחכמה יהגה וכו' וישים קנו בעופיה ובענפיה יתלונן (ב"ס גני' יד כ-כו). מי יאמין בגדוד צבא המדלג מעיר אל עיר כן איש אשר אין לו קן המרגיע באשר יערב (שם לו לא). — ובתו"מ: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' משתקין אותו (ברכ' ה ג). זִמֵּן וכו' בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים (ביצה א ד). שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ וכו', חומר בכסוי הדם משלוח הקן, שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף וכו' ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף וכו' (חול' יב א). היתה מעופפת, בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח, אין כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח וכו' נטל הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהם פטור מלשלח (שם שם ג). קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין (מעי' ג ח). מה נשר זה אין נכנס לקנו מיד וכו' (ספרי דבר' שיד). אלף שנה הוא חי (העוף חול) ובסוף אלף שנה אש יוצאת מקינו ושורפתו וכו' (דבי רבי ינאי, מד"ר בראש' יט). משל ליונה שהיתה יושבת בקנה, ראה אותה נחש רע, היה מבקש לעלות אליה, ברחה הימנו למקום אחר, עלה וישב לה בקנה, נפלה האש בקנה ונשרף הנחש וכו' כיון שנשרף הנחש והקן וכו' הלכה ומצאה לה קן נאה ומשובח וישבה לה בתוכו, כך היו ישראל במצרים וכו' וכשבאו לארץ ישראל מצאו להם קן וכו' (שם שמות כ). — *ובמשמ' תא בגוף האדם: מעיה של אשה עשויין קינין קינין3 פיקין פיקין, חבילין חבילין, בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליבתו (את הולד) בבת אחת (ר' סימון, מד"ר ויקר' יד). הוא שהנביא מקנתרן ואומר להם קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני, אמרי ליה, למה לא אמרת לן, אמר להם, שלא נבראו בי קינים4 ועכשיו שנבראו בי קינים, ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו (שם קהל', מה שהיה). — *וקֵן, ש"נ, במשמ' זוג צפרים לקרבן, קרבן צפרים: אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית (שביע' ח ח). אלו הן הממונין שהיו במקדש וכו' פתחיא על הקינין (שקל' ה א). שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן וכו' קינין וגוזלי עולה וכו' קינין הן תורין וגוזלי עולה הן בני יונה וכלן עולות ד"ר יהודה, וחכ"א קינין אחד חטאת ואחד עולה וגוזלי עולה כולן עולות (שם ו ה). מעות שנמצאו וכו' בין קינין לגוזלי עולה, קרוב לקינין יפלו לקינין (שם ז א). ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קרבה משל צבור וכו' ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור, ר' יוסי אומר, המספק את הקינין מספק את הפסולות (שם שם ו-ז). קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות (ר' אלעזר בן חסמא, אב' ג יח). מעשה שעמדו קינים בירושלים בדנרי זהב, אמר רשב"ג, המעון הזה, לא אלין הלילה עד שיהיו בדנרין, נכנס לבית דין ולמד, האשה שיש עליה חמש לידות ודאות, חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, ועמדו קינים בו ביום ברבעתים (כרית' א ז). סדר קינים כך הוא, החובה, אחד חטאת ואחד עולה, בנדרים ונדבות כלן עולות (קנים א א). שתי נשים שלקחו קיניהן בערוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן, לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה (ר' יוסי, שם שם ד). שתי נשים לזו שתי קינים ולזו שתי קינים, פרח מזו לזו, פוסל אחד בהליכתו וכו' (שם ב ב). קן סתומה וקן מפורשת, פרח מן הסתומה למפורשת יקח זוג לשני וכו' (שם שם ד). זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקינים ולא יהו משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן מחצה כשר ומחצה פסול, כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקינים עד שהוא משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן, המרבה כשר (שם ג ב). האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר, ילדה זכר מביאה שתי קינים, אחת לנדרה ואחת לחובתה (שם שם ו). וכלים טעונין טבילה וכו' אני אומר שהיה שם אחד מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה על עיסקי קינה ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו וטימתו (ר' בון בר חייה, ירוש' חגי' ג ח). — *וקִנִּים, שם מסכת.  — ובסהמ"א: עד כי הבריחם ממעונם וישמים קנם ויכעיס קונם (קטע מכתב לאביתר הכהן מזמן הגא', סעדיאנה שכטר, 91). ויהי החסיד ההוא שוכב יום אחד על מטתו והיה קן דרור בביתו, ויפקח את עינו להביט אל הקן ויפול מזריקות הדרור בעיניו ותכהינה מראות (ר"י זבארה, ס' שעשועים ו, דודזון, 56). — ואמר הפיטן: מאלה קיני קהלים  נקראו, מאלה רבבות רבים נירבבו (ינאי, מאלה, קרוב' בראש', זולאי, ח). אבחר לקאת וקפוד ישכנו בך ואוי לי אם ארם וערב יקננו בקניך (אלעזר בר משה הדרשן, ציון עטרת, קינ'). — ואמר המשורר: אכול עם קנך ירק ואזור שק היה חוגר, ותעב פת נקיה עם חגור משי ואתה גר (ר"ש הנגיד, בן משלי א, 38). חשוב היטב ואחר כן תדבר והבן כי לשון כל איש כמו קן ומליך יעופפו לאזנם ולהם לא יהי על לבך קן (רמב"ע, תרשיש י, 90). על אור שבת מוצאי שבת ויו אייר בת עיני נגרה, לפרט שמ"ה מתה שרה אסתר ברה פה נקברה, קן לה ודרור נפשה בצרור חיים ואור היא נצררה (מצבה משנת שמ"ה, וכשטין, Inschriften I, 3). — °ותולה הקן, כשם עוף: תולה הקן (האנג נעסט ק"ב), בונה קנו במלאכת חרש דומה לכלי הצרוף (רעטארטע) ויתלהו בעץ מעל לנהרות (י. שינהק, תולדות הארץ, החיים, קח). — °וקֵן, במשמ' מקום מושב העלה על קנה הצמח (א. י. אינהורן, תורת עבודת האדמה, 210).